שהם סמיט מציגה: שקרים שסיפרתי לבתי

ביום שישי האחרון ביטא 'הארץ' אהדה ברורה כלפי הטרור הפלסטיני.

שיערב ויבושם למי שאוהד את הטרור הפלסטיני, אבל אם הוא נשען על עובדות לא נכונות, ראוי להעמיד דברים על דיוקם.

שהם סמית, כותבת בתסכול ב'הארץ על שיחה עם בתה. היא מתוסכלת מכך שלאחר הוצאתה להורג של בת שבע נגרי ז"ל לעיני בתה בת השש, מגלה בתה עוינות כלפי הטרור הפלסטיני.

זה קשה לסמית, ובמאמרה היא מנסה למרוח את בתה בשקר יסודי כדי להצדיק את הטרור:

"את מבינה", אני מנסה בפעם האלף, "שהפיגוע הזה לא היה מתרחש אם ישראלים לא היו מתעקשים לגור בשטחים ולהסתובב בהם? שאנשים שחיים תחת שלטון צבאי, בלי זכויות אדם, שכל יום הורגים בהם, שאין להם שום עתיד, בסוף, מרוב ייאוש ותסכול, לוקחים רובה והורגים מישהו?"

זה השקר הראשון. ככל שיחזור השקר הזה, לפיו ההתנחלויות וה"כיבוש" הן הגורם לטרור, כך נחזור ונזכיר, גם לבת של שהם סמית:

בניגוד למה שאומרת לך אמא, לא ההתנחלויות הן הגורם לטרור אלא עצם קיומם של חיים יהודיים כאן.

הטרור הפלסטיני נגד היהודים בארץ החל לפני זמן רב, ללא כל קשר להתנחלויות שיעלו על הקרקע למעלה ממאה שנה מאוחר יותר.

אפשר לספור מאירועי רצח יחידים כבר מלפני למעלה מ 170 שנה, כשבשנת 1851 רצחו פלסטינים בירושלים את אברהם שלמה זלמן צורף במכת חרב מאחור על ראשו, כשהלך ברחוב בירושלים העתיקה. וזאת בגלל שהחזיר לידי היהודים את חורבת רבי יהודה החסיד.

אפשר לספור גם מהתחלת הטרור הערבי המאורגן, שאת הופעת הבכורה שלו ערך בפרעות תר"פ, 47 שנים לפני ה"כיבוש". אז גם התקבע דפוס הפעולה של הטרור לעשורים הבאים – רצח יהודים אקראיים ברחוב, אונס נשים וילדות, ביזה והרס של חנויות ובתים.

אפשרות נוספת היא לספור מהקמת ארגוני הטרור הפלסטיניים שעוסקים עד היום ברצח אזרחים חסר אבחנה. גם הם הוקמו שנים לפני שעלתה על הקרקע ולו התנחלות אחת, וכמובן ללא קשר לעניין.

יש גם אפשרות רביעית, והיא לבדוק את האמנות הרשמיות של ארגוני הטרור הפלסטיניים, ולראות את המוצהר בהן באופן מפורש: מטרת המאבק אינה סיום הכיבוש אלא חיסול מדינת ישראל כולה.

ומכאן לשקר השני. כך פותחת סמית את מאמרה:

עוד נער נרצח. אני מתבוננת בפניו היפות, בחיוך הדק מתחת לחתימת השפם. נער יפה עם כובע גרב מהסוג שחובשים נערים בשבט הצופים של בתי — מהסוג שהיא תתאר כחמוד, cool. היה יכול להיות חבר שלה.

הוא לא יהיה חבר שלה. מראש לא היה לו סיכוי. עד אתמול הוא חי מעבר להרי החושך, והיום הוא מת. צה"ל ירה לו כדור בראש.

בסיום המאמר היא מוסיפה גם את שמו:

הבוקר, למראה פני הנער עת'מאן אבו ח'רג', שוב לא יכולתי להתאפק. הראיתי לה את התצלום: "זה נער בגילך. נער שלא עשה רע לאיש".

"חמוד" ש"נרצח" על ידי צה"ל אחרי ש"לא עשה רע לאיש"?

"הנער" שלא עשה רע לאיש היה מחבל בארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי, שאף נקבר עם סרט הארגון לראשו.

לפי מקורות פלסטיניים הוא אף היה "מומחה ביצור והנחת מטענים".

בהודעת האבל שפרסם הג'יהאד האסלאמי, הוא מתואר כ"לוחם ביחידת ההרתעה" שנפל בקרב "עם האויבים" בג'נין, יחד עם "מוג'האדין" נוספים מארגונו.

מה יש להגיד – Cool  זו אכן הגדרה הולמת.

ובכן, בתה של שהם סמית, אמא יש רק אחת, אבל לא הכל צריך ללמוד ממנה.

למשל לא את הסימפתיה לקנאים אסלאמיסטים הרואים כציווי דתי רצח אזרחים חסר אבחנה, רק בשל היותם יהודים.