שוב נבואות זעם Presspectiva | 08.12.09 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס יואל מרקוס מפחיד את קוראיו ("לדכא את המרד", הארץ, 8.12.2009) באומרו (לגבי מחאת המתנחלים על ההקפאה): "אנו חווים עימות הגובל במרד או בהתקוממות", ולאחר מכן מתנבא בסמכותיות ש"ברור שכשנגיע למאחזים, ההתנגדות תהיה אלימה יותר ועלולה להגיע לכדי שפיכות דמים". אם הדברים נשמעים לכם מוכרים הרי זה מכיוון שיש כאן חזרה על הרטוריקה של ערב ההתנתקות, 2005. הנה מקבץ של מספר כתבות אשר התייחסו לנושא אז: יואל מרקוס ("אל תפחידונו בשפך דם", 9.7.2004):" העובדה שיש היערכות בקרב הגרעין הקשה של המתנחלים, רובם יוצאי צבא ולוחמים, היא ידועה" ; " הוא [ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר] התריע, שיישום ההתנתקות עלול להגיע לשפיכות דמים". מאמר מערכת הארץ ("רוצים טראומה? בבקשה", 4.8.2005): "ככל שקרב מועד ההתנתקות גוברים האיומים מצד קיצוני המתנחלים" ; "ולמרות תחזיות האימה על שפיכות דמים הצליחו הצבא והמשטרה עד עתה להגיב באיפוק מרשים" ; "מי שיפגע בעצמו ובאחרים, הוא האחראי למעשיו". ארי שביט הקפיד באופן שיטתי להפחיד את ציבור קוראיו לקראת מלחמת אזרחים מדממת: ארי שביט ("קווים אדומים למרי כתום") 4.8.2005: "בחודשים האחרונים התרחשה בשיח הכתום הידרדרות חמורה" ; "הסכנה האמיתית המרחפת מעל כל הציבור היא הסכנה, שמתאבד יהודי ראשון יפרוץ את טבעות המגן של השב"כ ויפוצץ את עצמו בקרבת ראש הממשלה". · בראיון קיצוני במיוחד עם ח"כ אבשלום וילן ("בדרך לאלטלנה 2", 20.8.2004), זה האחרון ניבא נבואות זעם: "בתוך חודשים אחדים אנחנו נמצא את עצמינו בתוך תוכה של מלחמת אזרחים" ; "בהגיע שעת האמת הם [המתנחלים] לא יוכלו לוותר ללא קרב. ושעת האמת כאן" ; "ברור לי לגמרי שבהגיע רגע פינוי ההתנחלויות יתברר שיגאל עמיר היה רק הקדימון" ; "מתנחלים קיצונים ינסו לעצור את ההתנתקות באמצעות הרג של שוטרים וחיילים" ; "יש דחף אצל המתנחלים להעמיד את הנושא הזה במבחן. לכן עלול להיות כאן מערבון באש חיה" ; "אני אומר לך באחריות שמטרתו של הימין הקיצוני היא להגיע לשאהידים יהודים" ; "צריך להכין את צה"ל ואת כוחות הביטחון לקראת פרובוקציה של פתיחה באש מצד גורמים קיצונים בימין" ; "עלינו להתכונן ברצינות למצב שבו תיפתח אש על כוחותינו וניאלץ לשתק את מקורות הירי". שביט: "אתה באמת מעריך שיהיו הרוגים? יהודים עומדים להרוג יהודים?" וילן: "אני מקווה שלא. אבל אני מעריך שכן" ; "עלינו להתכונן לרגע שבו נאלץ לקום ולהסתער תחת אש. להסתער תחת אש על יהודים". אפילו מהרב יואל בן-נון :("מה, אתם לא זוכרים כמה שרון מסוכן?", 28.1.2005) הצליח שביט להוציא את הציטוט הבא: "ההתנתקות מוליכה אותנו לעבר התנגשות חזיתית שבה אנשים עלולים להיהרג. שבה דם עלול להישפך". יש לציין שלא רק עיתונאים יצאו במסע הפחדות. יהודה גליק, תושב ההתנחלות עתניאל שבדרום הר חברון, אשר שימש עובד בכיר במשרד הקליטה, החליט לצאת לחופשה ללא תשלום למשך שנה כמחאה על תכנית ההתנתקות. במכתב המסביר את צעדיו אשר פורסם בחלקו בעיתון הארץ ("עשרות פעילי ימין חסמו את נתיבי איילון", 15.3.2005) כתב בין השאר: "המצב יביא ללא שום ספק בחודשים הקרובים לשפיכות דמים". למותר לציין שדבר מתוך הנבואות/הבטחות/הפחדות לא התרחש. ההתנתקות ארכה שישה ימים, במהלכה רוב ההתנגדות היתה סמלית והנשק החם ביותר ששימש את המתנחלים היה בדרך כלל מים וצבע. האם בימים אלו, כאשר התקשורת שוב מריחה מאבק בין המתנחלים לממשלה, העיתונאים ילמדו לקח ויחשבו פעמיים לפני שייצאו למסע הפחדות של נבואות חורבן וזעם?