שי גולדן מחנך את קוראיו Presspectiva | 22.01.10 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס כבר מזמן התרגלנו לעובדה שלעיתונאים קשה לפרגן. אם אדם פרטי, ארגון או מדינה עשו משהו טוב, למה לפרגן אם אפשר לכתוב בסרקזם וציניות ולהיות מגניבים? שי גולדן החליט להוציא כל מה שיש לו על משלחת החילוץ הישראלית להאיטי במסווה של ביקורת טלוויזיה בעיתון הארץ ("כשהאדמה רעדה בבאר שבע", 22.1.10). ציטוט למי שפספס את הפנינים: כשרעדה האדמה בשבוע שעבר בהאיטי, הצביע האינפנטיל הישראלי על המתרחש ואמר: "רעידת אדמה בהאיטי" והתכוון לומר בעצם – "רעידת אדמה שלי". וכדי לתת סימנים של ממש בתפישה האווילית הזאת הוא מיהר להעמיס על מטוסי חיל האוויר צוותי חילוץ ורפואה, חימש אותם בצוותי חילוץ לצורך תיעוד וגיבוי, וביחד חצו כולם את האוקיינוס כדי לסמן במסמכי הטאבו של הגלובוס – "רעידת האדמה בהאיטי = סיפור ישראלי". שעה שכל העולם התפעל מהנכונות ומהירות התגובה של ישראל אשר הספיקה להקים בית חולים שדה אפילו לפני ארה"ב ובכך ולהציל חיים, גולדן מעדיף להגחיך את המאמץ. במקום להתפעל מכך שמדינה קטנה כישראל שלחה להאיטי משלחת גדולה יותר ממדינות הגדולות ממנה בהרבה, מעדיף גולדן להסתלבט. הוא מסתלבט על רוני דניאל מערוץ 2 אשר לאחר חילוץ מוצלח של לכוד, ביים לטענתו את המקומיים אשר צפו במעשה והריעו לישראל לאחר החילוץ המוצלח. "בחיי, דודו טופז לא היה יכול לביים את זה טוב יותר," משעשע אותנו גולדן. האם רוני דניאל גם ביים את כתבת ה-CNN , אשר התפעלה מבית החולים הישראלי? האם הוא גם ביים את חדשות abc? האם ביים גם את הכתבות של Sky News, או של CBS, אשר היללו את הצוות בישראלי? כל כך קשה לו להבין או לקבל את העובדה שלמרות שהכי קל וכיף לחבוט בישראל, ישנם אנשים אשר באמת מוקירים ומכירים תודה על הצלת החיים בהם היו עסוקים הישראלים בהאיטי? "הזווית הישראלית," כותב גולדן, "היא הפריזמה היחידה דרכה ניתן לראות אירוע בינלאומי," ואז הוא מפרשן שכל אסון גלובלי שמתרחש – מיד מחפשים את הזווית הישראלית, כמו למשל אם היו נפגעים ישראלים. ואנחנו לא ידענו שזה לא בסדר שישראלים ידאגו לשלומם של ישראלים. זה ממש מזעזע שישראלים החיים במדינת ישראל ירצו לדעת כיצד אסון התאומים ישפיע על ישראל ולא למשל על תושבי קוריאה הדרומית. מסכם גולדן: סיפורי הגבורה של צוותי החילוץ והרפואה הישראליים בהאיטי והאובססיה בה עסקה התקשורת המקומית במעלליהם לאורך כל השבוע הם איתות של הישראלים לעצמם כי הדרך היחידה להבין את המתחולל בעולם היא תיאור הדברים כאילו התרחשו בישראל עצמה. מעבר לחוסר יכולת לפרגן, הרגילו אותנו חלק מהעיתונאים שאנחנו סתם פשוטי עם טיפשים שלא יודעים מה טוב בשבילם ומסבירים לנו מדוע אנחנו מגיבים כפי שאנחנו מגיבים. ואנחנו בכלל לא ידענו שאנחנו כאלה. וכך, במקום להביט למציאות בעיניים פשוטות ולשמוח על העובדה שנציגים ממדינתו של מר גולדן עושים חיל בהאיטי, מצילים חיים ונותנים תקווה לפצועים, הוא מוכרח להתחכם ולהמציא זווית שלילית על ההתעסקות בצוותי החילוץ הישראלים. אכן, למה לפרגן אם אפשר להכפיש? למה לתמוך אם אפשר לגחך? למה לתאר את המציאות כמות שהיא אם אפשר להיות ציניים?
