תיקון חצי תיקון

בעקבות פניה של 'פרספקטיבה' תיקן עיתון 'מעריב' תיאור מסולף של "חוק הנכבה" שהופיע בשבוע שעבר בעיתון. מצד שני, התיקון עוד רחוק ממושלם.

לפני מספר ימים פנתה 'פרספקטיבה' לעורכי 'מעריב' בבקשה לתקן תיאור שגוי של אריק בנדר לגבי הצעת החוק המכונה בתקשורת "חוק הנכבה". בנדר כתב על הצעת החוק כי היא:

…שוללת שלילת תקציבים [טעות העריכה במקור] מארגוני שמאל שיציינו את יום העצמאות של ישראל כיום אבל של העם הפלסטיני.

כפי שכבר כתבנו, הצעת החוק (הקרויה למעשה תיקון מס' 39 לחוק יסודות התקציב) מבקשת לעכב תקציבים ממשלתיים מגוף הנתמך על ידי המדינה אשר מבקש לארגן או לממן פעילויות שיש בהן כדי לערער את יסודות המדינה. על כן המילים "שלילת תקציבים מארגוני שמאל" הינן מסולפות ושגויות.

בעקבות פניית 'פרספקטיבה' פרסם היום (15.1.12) 'מעריב' את ההבהרה הבאה:

זהו אחד המקרים בהם אין באמת הבדל בין המקור לתיקון. ראשית, 'מעריב' הגדיר את הטעות כ"שיבוש" במקום לקחת אחריות ולקרא לילד בשמו. שנית, הדבר היחיד שהעיתון שינה הוא את המילים "ארגוני שמאל" ב"ארגונים". גם הגרסה ה"מתוקנת" אינה מדגישה כי מדובר בארגונים המתוקצבים על ידי המדינה כמו גם שמדובר בעיכוב תקציבי מדינה ולא סתם "תקציבים".

'מעריב' ראוי להערכה ולחיזוק חיובי על עצם העובדה כי הוא פתח לאחרונה מדור תיקונים בכל יום ראשון. כמובן, אותה הערכה הינה בסטנדרטים ישראליים בלבד, זאת מכיוון שתיקון טעויות אמור להיות עניין שבשגרה בכל כלי תקשורת שמכבד את עצמו. בעיתונים מהמכובדים בעולם קיים מדור תיקונים יומי והם – בניגוד לתקשורת הישראלית אשר ניחנת במחלה ילדותית של בריחה מאחריות וחוסר רצון להודות בטעויות – מפרסמים תיקונים, הבהרות והתנצלויות באופן יומיומי ומבלי לחוש כי הדבר פוגע בכבודם.

ובכל זאת, נחזק את 'מעריב' מכיוון שגם צעד קטן הוא צעד חיובי, ושאר עיתוני ישראל רחוקים שנות אור אפילו מצעד קטן זה. דווקא משום כך, התיקון לא תיקון בנושא "חוק הנכבה" הינו מאכזב, ומלמד שקשה כנראה להיפטר ממחלות ילדותיות. המפסידים העיקריים הם צרכני התקשורת אשר (שוב) אינם זוכים לקבל אינפורמציה מדויקת ואמינה.