'הארץ': "לישראל אין גב בינלאומי"

אתמול התפרסם ב'הארץ' מאמר מאת גדעון לוי, ובו שוב חזרה על עצמה האזעקה הותיקה על אובדן התמיכה הבינלאומית בישראל.

תחת הכותרת ישראל שיכורת כוח, ואין מי שיעצור אותה בדרך להתרסקות, קובע לוי קביעה מעניינת, ולפיה

לישראל אין גב בינלאומי זולת ארה"ב ואירופה

האמנם מצויה ישראל בתהליך שלילי של איבוד תמיכה בינלאומית, עד כדי כך שנותרו לנו רק ארה"ב ואירופה?

ברור שלא.

למעשה, הנתונים מצביעים על תמיכה בינלאומית איתנה בישראל ובזכותה להגן על עצמה, חרף הימשכות המלחמה ומחירה הכבדים.

התמיכה בישראל אינה מתוחמת רק לארה"ב ואירופה, כטענת 'הארץ', אלא כוללת את רובן המכריע של המדינות הדמוקרטיות בעולם.

קנדה אכן החמיצה פנים לישראל, אך נראה שהשינוי הצפוי בה עומד להפוך אותה לאחת מידידותיה הנאמנות ביותר של ישראל בעולם כולו, אם לא הנאמנה ביותר.

הדמוקרטיות הגדולות והחזקות של הגוש ההינדו פסיפי, בראשות הודו, יפן ודרום קוריאה, נטשו עמדה נייטרלית רבת השנים וחרף תלותן בגז ובנפט ערביים, הביעו תמיכה פומבית כלפי ישראל במהלך המלחמה. גם אוסטרליה וניו זילנד אינן מפנות לישראל עורף.

מעניין גם להיווכח שלמרות המלחמה הארוכה והמכבידה, אף אחת ממדינות ערב שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל ברבות השנים, לא נסוגה ממנו. לא מצרים, לא ירדן, לא איחוד האמירויות, לא בחריין, לא סודאן ולא מרוקו.

מי כן מפנות עורף לישראל?

מהנתונים עולה אופיין של המדינות שאת "תמיכתן" איבדה ישראל: אלו מדינות ציר הרשע וגרורותיהן הערביות והמוסלמיות במזרח התיכון, במזרח אסיה ובצפון אפריקה, וכן כמה דיקטטורות או סף דיקטטורות במרכז אמריקה, כדוגמת בוליביה, ניקרגווה וונצואלה.

האם לאובדן תמיכתן של אלה מתכוון 'הארץ'?  

האם אובדן תמיכתן היא בכלל נזק מדיני לישראל, או שהמשך התמיכה האיתנה מצד העולם הדמוקרטי היא היא החדשה החשובה והמעניינת?

ובעיקר, למה להציג מצג שווא בדבר אובדן תמיכה בינלאומית, כשהנתונים מעידים שישראל משמרת תמיכה בקרב העולם הדמוקרטי וידידותיה בעולם הערבי, ומאבדת תמיכה מפוקפקת במדינות ציר הרשע וגרורותיהן?