7 דברים שלא ידעתם על סיקור 'הגרדיאן' את ישראל

UK Media Watch, עמותת האחות של 'פרספקטיבה', בוחנת ומבקרת את הידיעות המתפרסמות בעיתון 'הגרדיאן' הבריטי מאז שנת 2009.  במהלך השנים, העמותה הרחיבה את הביקורת שלה גם לכלי תקשורת נוספים המתפרסמים בממלכה המאוחדת, אך אנו מתמקדים בעיקר ב'גרדיאן', שבשל השפעתו ותפוצתו, יש לו חלק חשוב בהטייה האנטי בישראלית בבריטניה.

הפעם החלטנו להציג בפניכם כמה מהדוגמאות המרכזיות שהתפרסמו ב'גרדיאן' לאורך השנים.

1. עד שאויים בהליכים משפטיים לפני כמה שנים, ה'גרדיאן' נהג לספר לקוראיו, בהתאם להנחיות הרשמיות שפירסם לאנשיו, כי בירת ישראל היא תל אביב, ולא ירושלים.

2. הגרדיאן קידם את המחזה האנטישמי "שבעה ילדים יהודים" מאת קריל צ'רצ'יל.

3. עורך המשנה ב'גרדיאן', סומס מילן (שלאחרונה יצא לחופשה ללא תשלום לשמש אחראי מערך הדוברות של ג'רמי קורביין) פרסם שני מאמרי דעה, בהם הוא תמך במפורש בזכות של חמאס לשגר רקטות לעבר ישראל, תוך שהוא טוען שלישראל אין זכות להגן על עצמה. (לפני הצטרפותו לגרדיאן מילן עבד עבור עלון שבועי קומוניסטי פרו-סטליניסטי שנקרא "Straight Left").

4. בשנת 2013, פורסמה ב'גרדיאן' קריקטורה של סטיב בל, שקשה להבדיל בינה לבין קריקטורות אנטישמיות (מסוג "השליטה היהודית בעולם") המתפרסמות באופן קבוע בתקשורת הערבית.

5. כותב  ב'גרדיאן' השווה את ישראל בטורו ל"ילד אוטיסט".

6. עיתונאית 'הגרדיאן', דבורה אור, פרסמה מאמר דעה בו, באופן ביזארי למדי, היא טענה כי חילוף השבויים של ישראל בשנת 2011, שבו גלעד שליט שוחרר על ידי החמאס בתמורה לשחרורם של 1027 מחבלים פלסטינים, היה ראיה לגזענות הישראלית של ה"עם הנבחר" (אור אולצה להתנצל על כך- ראה כאן).

7. העורכת הראשית החדשה של 'הגרדיאן', קתרין וינר, היתה שותפה ליצירת מחזה תעמולה אנטי-ישראלי בשם "קוראים לי רייצ'ל קורי", הצגה תועמלתית על פעילת תנועת הסולידריות הבינלאומית, שנהרגה בשנת 2003 בעת שניסתה לעצור פעילות צה"לית נגד טרור בעזה.

לעוד פוסטים שכתבנו על ה'גרדיאן' בעבר, לחצו כאן

לגרסת המאמר הנוכחי באנגלית – לחצו כאן