אורי משגב ו"חוק הנכבה"

אנו שבים וכותבים על "חוק הנכבה" מכיוון שאזכוריו בתקשורת הישראלית ממשיכים להוכיח ולהדגים כיצד חוסר דיוק אשר חוזרים עליו פעם ועוד פעם הולך ומשתרש עד שהוא נכתב כלאחר יד כאמת מוחלטת. זה בדיוק מה שעשה השבוע אורי משגב, אשר פוטר לפני מספר ימים מ'ידיעות' אך מצא במהרה אכסניה ב'הארץ'.

בטורו "עילת הפיטורים: הבעת דעה" ('הארץ', 16.1.12), מתאר משגב את פיטוריו של שלמה מעוז מתפקיד הכלכלן הראשי של אקסלנס, כ"נמהרים, חד-צדדיים, ללא בירור מינימלי". זוהי ביקורת אירונית ביותר מכיוון שזהו בדיוק האופן בו משגב כותב בהמשך הטור.

בנסותו להסביר כי פיטוריו של מעוז מגיעים על רקע אווירה ציבורית של סתימת פיות ואיסור הבעת דעות, הוא כותב:

אין עוד מקום לאוטוסטראדה חופשית, רב מסלולית שבה מתנגשים במהירות מסחררת רעיונות וטיעונים. נותר רק נתיב צר, חד-כיווני, דרך ללא מוצא. לתהליך המסוכן הזה יש בכנסת ביטוי גרוטסקי – חקיקה שאוסרת לדבר על "נכבה", ובקרוב גם על "נאצים".

ייתכן כי משגב בכלל לא מודע לכך שהוא גיבב שטויות. עד כדי כך מושרשת אצלו בתודעה הדימוי שנוצר ל"חוק הנכבה", שהוא משוכנע כנראה שכך הם פני הדברים. מר משגב, אין שום חוק בספר החוקים הישראלי האוסר לדבר על ה"נכבה". זוהי המצאה שאתה וחבריך העיתונאים המצאתם. אתה מוזמן לקרא את הצעת החוק בעצמך, פעולה שככל הנראה מעולם לא עשית.

ובאותה נשימה, נסביר לך לאט כי אין הצעת חוק האוסרת לדבר על נאצים. מדובר בהצעת חוק המבקשת לאסור שימוש בלתי הולם בסמלי השואה, למשל בהפגנות.

משגב הוא עיתונאי אשר מתיימר לכתוב בידענות וברהיטות על מגוון נושאים, אבל מסתבר שגם הוא קרבן של שטחיות, חוסר דיוק והתלהמות. למעשה, קוראי 'פרספקטיבה' לא אמורים להיות מופתעים ממי שטוען כי ישראל אשמה בכך שיורים עליה טילים; מגדיר את ישיבות ההסדר כ"מיליציות פרטיות"; ומגלה כישורים מוגבלים ביותר כעיתונאי חוקר.