אורי משגב כותב מחדש את מובי דיק

ביום שישי האחרון, בעמוד הדעות של 'הארץ', פרסם אורי משגב טור חריג בעושרו הספרותי, (לוויתן, 27.2), בו דימה את בנימין נתניהו ללוויתן. ולא סתם לוויתן, אלא לוויתן מיתי, מסוכן ומרושע במיוחד, שיש לעשות הכל כדי לפטור את העולם מעונשו. כך הוא מתאר אותו:

לוויתן הנראה כעולה ממעמקי התוהו, ומשקיע בימים אלה מאמץ מיוחד, עוויתי ושיגעוני. ואילו הצלצלים — לפעמים קהים, לפעמים מעוקמים, לפעמים דקים כקיסמים, לפעמים מחטיאים את מטרתם — מושלכים אליו מכל עבר, במעין ניסיון בלימה קולקטיבי.

הרפרנס הספרותי ברור. משגב מכוון את האסוציאציה של הקורא אל ספרו המעולה של הרמן מלוויל, על אודות מסע הנקמה שאליו יצא קפטן אחאב בעקבות הלוויתן הראשתן מובי דיק, לאחר שהלה תלש בשיניו את רגלו של הימאי הזקן ולעס אותה, במהלך ניסיון צייד קודם שלא צלח.

ואכן, לאחר שמשגב מבכה לכל אורך הטור את חדלונם של הישראלים להשתחרר מ"אחיזתו והיאחזותו רבת השנים (של נתניהו, ח"ע) במעון ראש הממשלה… הנראות לישראלים רבים ככישוף," הוא משלים את ההפלגה האלגורית השופעת שלו, בחזרה המתבקשת אל המקור התרבותי שבהשראתו כתב את כל טורו:

 רק דבר אחד לא נמצא להם (לישראלים): איזה קפטן אחאב אובססיבי שילכוד את מובי דיק כמו אצל מלוויל

יאמר מיד: מובי דיק הוא ספר מופת על זמני, אולם עם זאת, עלול להיחשב לקשה לצליחה עבור מי שאינם מיטיבי קרוא. כך או כך, למתמידים בקריאה מוגש בעמודים 623-625, הפרס הגדול בדמות תיאור סצנת הסיום של שלושת ימי המרדף האחרונים של קפטן אחאב אחרי הלוויתן מובי דיק בלב האוקיינוס, מרגע יצירת המגע ועד הסוף המר.

ייחולו של משגב שימצא לישראלים סוף סוף "איזה קפטן אחאב אובססיבי שילכוד את מובי דיק כמו אצל מלוויל", מעלה את החשש הכבד והמכביד, שמא משגב הסתפק בקריאת תקציר הספר על אחורי עטיפתו, או, למצער, לא צלח את הקריאה עד סופה, אך למרות זאת לא הצליח להתאפק מלהיראות כבן תרבות ואיש ספר, שאת השראתו שואב ממיטב הספרות העולמית. אחרת קשה להבין למה בדיוק הוא מייחל.

כך, בקיצורים הכרחיים, מתואר סוף מסעו האובססיבי של קפטן אחאב אחרי מובי דיק, שבדמיונו של משגב רודף אחרי הלוויתן הנורא נתניהו, בשמם של כל הישראלים כולם. מסירתו, כשחניתו בידו, קורא קפטן אחאב את קריאתו האחרונה לעבר מובי דיק, המקרב את חוטמו הענק לסירתו לנגיחה אחרונה.

הו! עכשיו אני חש ששיא גדולתי טמון בשיא יגוני… מלב הגיהנום אני נועץ בך צלצל, בשם השנאה אני יורק בפרצופך את נשימתי האחרונה…

ושורות אחדות לאחר מכן מתאר מלוויל איך קפטן אחאב

עף החוצה, הפיל אחד מהחותרים, חבט בים ונעלם במעמקיו

ומיד אחריו – גורלה המר של ה'פיקווד' – ספינתו הגדולה של אחאב, שתרה אחרי מובי דיק ברחבי הימים והאוקיינוסים מאות ימים:

עתה לכדו מעגלים את הספינה הבודדה במרכזם, ואת כל צוותה… כולם סביב סביב במערבולת אחת, העלימו מן העין את השביב האחרון של הפיקווד.

מסעו רדוף הנקם של קפטן אחאב אחרי מובי דיק, מסתיים בתבוסתו המוחלטת ללוויתן שמטביע אותו, את ספינתו ואת כל צוותו, ומשאיר רק ניצול אחד שנאחז בקרש צף, ישמעאל שמו, שיספר את הסיפור בדיעבד. מובי דיק, על כל פנים, מוסיף לשייט ברחבי הימים, למן המאה התשע עשרה ועד היום, שליט יחיד בלתי מעורער ובלתי מנוצח. האם לתבוסה כה סופית ומוחצת ללוויתן נתניהו מייחל משגב?

פרספקטיבה: אורי משגב, קראת את הספר מובי דיק עד תומו?

אורי משגב: בהחלט שקראתי את הספר בעלומי. כוונתי היתה לייחל למנהיג שמצויד ברמת הכריזמה והאובססיביות שהיו לאחאב. אני סבור שאכן היה מקום לחדד את הניסוח כפי שהופיע במאמר. בכל מקרה, אני ממליץ מאד על הקריאה במובי דיק