בן כספית: ערביי ישראל כמהים לפיוס איתנו

ביום שישי האחרון כלל טורו ב'מעריב של בן כספית, פניה נרגשת ונואשת לח"כ ג'יידא רינאוי זועבי ממרצ, לבל תתמיד בהתנגדותה לחוק תקנות יו"ש, מחשש שהדבר יביא לנפילת הממשלה.

וכך כתב כספית:

גב' רינאוי זועבי… עד שקמה ממשלה היסטורית בה ערביי ישראל מקבלים מקום לגיטימי סביב השולחן. עד שנעשה ניסיון כן ואמיתי לסגור פערים שנפערו לאורך 70 שנה. עד שזרחה בשמי הדו־קיום שלנו תקווה מפתיעה כל כך, היית חייבת להגיע ולשפוך על הכל חומצה רעילה כל כך. וכל זאת, בעבור מה? את אסלאמיסטית בערך כמוני. את יודעת כמה כמהים שני העמים שלנו לתחילתה של תקופה חדשה. את פשוט מחריבה את כל זה

נניח רגע בצד את הנטישה הסופית והמוחלטת של כספית את כובע העיתונאי, לטובת התגייסותו המלאה למערכה כפעיל פוליטי, ונתרכז בעובדות. האמנם "כמהים שני העמים שלנו לתחילתה של תקופה חדשה"?

אם איננו רוצים ליפול שוב למלכודות תעמולה אסוניות כדוגמת הסכם אוסלו, מוטב שלא נשגה באשליות ונכלכל את צעדינו על בסיס עובדות ולא על בסיס חלומות.

למרבה הצער, הלוואי שהיתה קביעתו של כספית נכונה, אבל היא לא. למעשה ההיפך הוא הנכון, והמגמה רק נעשית יותר ויותר שלילית.

כבר לפני כשש-שבע שנים, הציגו מחקרי דעת הקהל מגמת הידרדרות ביחסי יהודים וערבים. בניגוד לטענתו של כספית, כבר אז סירבו למעלה ממחצית מערביי ישראל (כ 53%) להכיר בה כמדינה יהודית, במה שנראה כמגמה קבועה ולפיה רוב אזרחי ישראל הערבים אינם משלימים עם כך שישראל היא מדינה יהודית.

מאז כידוע הורעו היחסים אף יותר, בשנת 2018 זינק מספרם של האזרחים הערבים השוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ל 59%, והשנה, בעקבות פרעות מאי מהשנה שעברה, כבר זינק מספר הערבים הטוענים שליהודים אין זכות בארץ ל 75%.

כלומר, בשאלה היסודית ביותר הנוגעת לחיינו המשותפים, אותם מתאר כספית כ"כמיהה (של הערבים) להתחלה חדשה", משיבים שלושה מכל ארבעה אזרחים ערבים שהם מתנגדים לעצם קיומה של ריבונות יהודית בחלק כלשהו של הארץ.

זו אינה כמיהה להתחלה חדשה אלא בדיוק להיפך. רגע שפל שלא היה כמותו. עלינו להכיר במצב ולא לטייחו, ומתוך מודעות לו לשקול צעדים.

שאלתי את בן כספית איך מתיישבת קביעתו עם הנתונים. הוא בחר שלא להגיב