גדעון לוי: בתקשורת המערבית אין ביקורת על ישראל

בתור צרכני תקשורת מערבית קצת הופתענו. הלכנו לבדוק. התוצאות לפניכם. תיראו מופתעים

גדעון לוי (צילום: פלאש 90)

גדעון לוי זועם. בטורו מיום ראשון האחרון הוא מספר את סיפורו של מארק למונט היל, פרופסור אמריקני ופרשן ברשת CNN. למונט-היל קרא לאחרונה לשחרור פלסטין "מהנהר ועד לים" מעל בימת האו"ם, ונתקל במבול של תלונות וטרוניות שהסתיים בפיטוריו מהרשת.

סיפורו של למונט-היל מוכיח, בעיניו של לוי, עד כמה מדינת ישראל היא מקודשת ומוגנת בשיח האמריקני העכשווי. אין למתוח עליה ביקורת. ומי שבכל זאת יעז לנסות- ובכן,

נסו לפרסם מאמר ביקורת על ישראל בעיתונות הממסדית במערב — זה קשה יותר ויותר, לא אחת בלתי אפשרי. אבל כלום לא ישביע את הארי: ככל שיקונן ויתלונן — כן ירבה וכן יפרוץ.

אליבא דגדעון לוי, פרסום ביקורת על ישראל בעולם המערבי – ובאמריקה בפרט – הפך להיות משימה שעל סף הבלתי אפשרי. לנו, בצוות 'פרספקטיבה' ולעמיתינו ב- CAMERA, הטיעון נשמע מעט מוזר. מתוקף עבודתנו, אנחנו מציצים מדי פעם בעיתונות הממסדית במערב, ואנו יכולים להישבע שנתקלנו פה ושם בביקורת על ישראל.

בכדי לוודא שזיכרוננו אינו מטעה אותנו, החלטנו ללכת לכמה עיתונים ומגזינים אמריקאים מובילים, לפתוח את עמודי הדעות ולהתחיל לספור. לאורך גיליונות מהחצי שנה האחרונה, מאז תחילת יוני האחרון, בדקנו כמה מאמרים ביקורתיים פורסמו, לעומת מאמרים המגלים תמיכה ואהדה במדיניות ישראל.

כמאמרים "ביקורתיים" החשבנו מאמרים שהנקודה המרכזית שלהם, ככל שזה נוגע לישראל, היא ביקורת מפורשת על מדיניות ישראלית, מגנים את ישראל, או שמציגים אותה באור שלילי. זה כולל גם מאמרים שכותביהם, בימים כתיקונם, הם ציונים חמים שאוהבים את ישראל- אולם מביעים את ביקורתם כנגד מדיניותה בתחום זה או אחר. לעומת זאת, מאמרים "תומכים" או "אוהדים" הם כאלה שמגלים תמיכה או לפחות הבנה של ישראל באופן כללי או של מדיניות ישראלית מסוימת; מציגים את ישראל באור חיובי; או מגינים עליה מפני הביקורת. לא ספרנו מאמרים שהשתדלו לשמור על ניטרליות או להציג דעות לכאן ולכאן.

אז מה אומרים המספרים?

נתחיל בעיתון האמריקני הידוע ביותר, ה- New York Times. בחצי השנה האחרונה, פורסמו בעיתון עשרה מאמרים השייכים לקטגוריית התומכים. לעומת זאת, 15 מאמרים הטילו ביקורת על מדיניות ישראלית ודיברו בגנותה. באותה תקופה, העיתון השמרני יותר The Wall Street Journal פרסם 12 מאמרי תמיכה מול מאמר ביקורת אחד ויחיד. מנגד, ה- Washington Post  הליברלי פרסם מאמר תמיכה אחד ושישה מאמרי ביקורת. ה- Los Angeles Times והאתר Huffington Post פרסמו כל אחד שלושה מאמרים ביקורתיים ואפס מאמרים המביעים תמיכה בישראל.

בדקנו גם מה מתרחש בקרב המגזינים האמריקנים היוקרתיים, ושם התגלתה לנו תמונה חד-צדדית למדי. ה- Daily Beast פרסם מאמר אחד המציג את ישראל באור חיובי וארבעה מאמרים ביקורתיים; ה- New Yorker פרסם שני מאמרים חיוביים ושישה ביקורתיים; וה- New York Review of Books פרסם ארבעה מאמרים ביקורתיים.

כפי שאנו רואים, בתקשורת האמריקנית הכתובה ישנם כמה עיתונים ומגזינים אליהם יכול לפנות מי שחשקה נפשו בהטלת ביקורת על ישראל. מכיוון שגדעון לוי דיבר על "התקשורת המערבית", בדקנו מה המצב אצל שניים מהעיתונים הבריטים הידועים ביותר. ה- Telegraph השמרני פרסם שני מאמרים ביקורתיים כלפי ישראל, לעומת עשרה מאמרים המגלים תמיכה. אז לאן יפנה מי שמעוניין למתוח ביקורת על ישראל? בוודאי לעיתון השמאלי The Guardian, שבחצי השנה האחרונה פרסם לא פחות מ-22 מאמרי ביקורת חריפים על ישראל ולא יותר ממאמר אחד פרו-ישראלי מאת חברת הכנסת ציפי לבני.

אם כן, לא חסרים במערב או בארה"ב עיתונים המוכנים לפרסם ביקורת על ישראל, לעתים ביקורת חריפה ביותר, ובד"כ בכמות העולה בהרבה על דברי התמיכה שמתפרסמים. למעשה, הדבר ברור לכל מי שמרפרף מדי פעם בסיקור התקשורתי העולמי על ישראל. זה לא מפריע לגדעון לוי לכתוב את הדברים הבאים:

פטרו עוד פרשנים שיעזו למתוח ביקורת על ישראל או להציע פתרונות צודקים לכיבוש — ועוד יותר נשאלים ישיבו את מה שיודעים כולם: שליהודים ולישראל יש אכן השפעה שלא תיאמן על התקשורת במערב. עכשיו קראו גם לי אנטישמי.

אנו מצטערים ליידע את גדעון לוי שזקני ציון כשלו גם הפעם.

תגובת גדעון לוי: בהכירי את התקשרות הבינלאומית בכמה מדינות אני עומד מאחורי קביעתי: בניגוד למה שמקובל לחשוב כאן, קשה יותר ויותר לפרסם דברי ביקורת חריפה על ישראל או לתמוך בפתרונות לא מקובלים דוגמת פתרון המדינה האחת.

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. ענין של הגדרה … כל מאמר שאינו דורש מהיהודים להתפרק מריבונות על מולדתם – אינו ביקורתי בעיני גדעון לוי. בעיני, אפילו מאמר אחד כזה הוא ביטוי של אנטישמיות, משום שאין דרישה כזו כלפי אף עם אחר בעולם, יהיו אשר יהיו סכסוכים בהם הוא מעורב. אבל 'ביקורת' כזו היא היחידה שבה מר לוי מוכן להכיר כביקורת.

    למי שעדיין שמאלני כיום – אין תרופה אלא הזמן.

  2. גדעון לוי יעשה הכל כדי שהתאוריות שלו ייראו בעיניו ורק בעיניו נכונות.
    רק לקרוא את העיתונות בספרד צרפת הולנד גרמניה ולראות עד כמה גדעון לוי טועה בכוונה.במיוחד התקשורת הקרובה לממסד בבריטניה ובכל מדינות מערב אירופה ביקורתית עד שיקרית לגבי ישראל.

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות