גרוזני, מוסול וא-ראקה: פניה החמקמקים של ההסתרה

תחת הכותרת "פניו החמקמקים של הניצחון", פרסם בסוף השבוע ב'הארץ' השר לשעבר שלמה בן עמי מאמר ארכני, שטיעונו המרכזי אמנם טובע במלל וניימדרופינג מייגעים, אבל ברור כבר לפי הכותרת.

והוא שהתקדימים ההיסטוריים מראים שישראל לא יכולה לנצח את חמאס. ובלשונו:

תופעה שחוזרת על עצמה מאז מלחמת העולם השנייה היא, הכישלון של מדינות חזקות במלחמות א־סימטריות מול כוחות נחותים. הנחישות של הצד החלש עמדה לעתים קרובות בפני היכולות של הצד החזק, בעיקר כשמטרות המלחמה שלו היו סתמיות, כמו למשל חיסול מוחלט של האויב— מטרה שהיא בהגדרה חמקמקה, בעצם אינסופית.

בן עמי לא מסתפק באמירה כללית. הוא מוסיף הסבר על הרלוונטיות של ה"תופעה החוזרת על עצמה" לאתגר שמציב חמאס לישראל:

במלחמות הא־סימטריות של העידן הזה נהנה הכוח הנחות מיתרון טקטי מכריע — פריסתו בקרב אוכלוסייה אזרחית — ובמקרה של חמאס, גם משליטה בזירה האורבנית הצפופה ביותר בעולם. זהו שדה קרב שאף צבא מודרני, עם כל עדיפותו הטכנולוגית, לא הצליח לנצח בו עד כה

ובכן, ההיסטוריון המלומד טועה.

ראשית, עזה אינה "הזירה האורבאנית הצפופה בעולם". יש לפחות 40 ערים צפופות ממנה בעולם. מגוחך לטעון על עיר שכמעט אינה בנויה כלל לגובה, שהיא הצפופה בעולם.

שנית, ההיסטוריה של העשורים האחרונים ראתה לפחות שני מקרים בהם התזה שלו הופרכה באופן חד משמעי.

לא זו אף זו – היא הופרכה במתארים דומים להפליא לאתגר הכרעת חמאס ברצועת עזה, שניהם מול ארגון אסלאמי ג'יהאדיסטי ש"התפרס בקרב אוכלוסייה אזרחית" ב"זירה אורבאנית צפופה".

הראשון הוא המתקפה של רוסיה נגד הטרור הג'יהאדיסטי שהשתלט על צ'צ'ניה. כזכור, בדלנים מוסלמים קיצוניים ניסו לכבוש את רפובליקת דגאסטן בפלישת גרילה, במטרה לכונן גם בה משטר אסלאמי.

פוטין – אז נשיא בתחילת כהונתו, מחץ את צ'צ'ניה במתקפה אכזרית שכללה מצור, כתישה וכיבוש, במהלכם נהרסה עיר הבירה של צ'צ'ניה, גרוזני. במשך כמה שנים נוספות עוד הוציאו הצ'צ'נים המובסים פעולות טרור נגד הרוסים, אך גם הן גוועו והטרור האסלאמיסטי הצ'צ'ני מוגר כליל, עד שכיום צ'צ'ניה היא בת ברית קרובה של רוסיה.

השני הוא כמובן המתקפה האדירה של בנות הברית על ארגון הטרור האסלאמי דאעש, שהשתלט על אזורים נרחבים בעיראק ובסוריה.

גם כאן, באמצעות כתישה אגרסיבית מהאוויר והריסת שתי ערי הבירה של דאעש – מוסול בעיראק וא-ראקה בסוריה, הוכנע דאעש, חדל לתפקד כגורם שלטוני ולמעשה נפוץ לכל רוח.

שני התקדימים ההיסטוריים האלה, כאמור, כוללים מאפיינים דומים להפליא לאתגר חמאס בעזה – ארגון טרור אסלאמי מחופר בתוך עיר אזרחית צפופה, והניצחונות בהם לא היו "חמקמקים" אלא מכריעים.

אפשר להתווכח האם נכון מצד ישראל למחוץ את עזה כדרך שנמחצו גרוזני, מוסול וא-ראקה. כנראה ששלמה בן עמי לא רוצה להביס את חמאס בעזה לפי המתארים הנ"ל.

אבל אי אפשר להתווכח על כך שבן עמי טועה בטענתו לפיה "מדינות חזקות תמיד נכשלות במלחמות א־סימטריות מול כוחות נחותים".

מדינות חזקות דווקא מוחצות כוחות נחותים במלחמות א-סימטריות, ובפרט כוחות נחותים מסוג ארגוני טרור מוסלמיים הפועלים מתוך סביבה אזרחית צפופה.

וההיסטוריה גם מראה לנו איך בדיוק הן עושות את זה.