דוקטורט בהונאה עצמית

שאול אריאלי אוחז לא רק בדוקטורט על הסכסוך הישראלי פלסטיני, גם בדעה נחרצת לגביו. במאמר שפרסם ב'הארץ' עם מוטי קריסטל (9/7) הוא קובע שניתן כיום לקבל "מענה לסוגיות שבשורשי הסכסוך", ולכן הגיע הזמן "לעבור מניהול הסכסוך אל יעד פתרון הסכסוך".

מרגש! חזון הדורות מתגשם! וכל כך למה? כי ב 1988, לפחות לפי קביעת אריאלי וקריסטל, התרחש "שינוי עקרוני ומשמעותי בעמדה הפלסטינית… (ו)התקבעה בקרבם תפישה עדכנית ליישוב הסכסוך… לשיטתם הם ויתרו על 78% מ"המולדת פלסטין" לטובת כינון מדינת פלסטין על 22% משטחה".

וזה ממשיך: "כשהמנהיגות והציבור מבינים את מקור הסכסוך", מניחים אריאלי וקריסטל, כאילו הבינו אי פעם בעצמם את מקור הסכסוך, "גם אם אין הם מסכימים או מקבלים את עמדת הצד השני, נפתח פתח לשינוי.. הציפיות מהמו"מ הופכות ריאליות. המחירים הנדרשים להסכם קבע מובנים יותר. ההצהרות המעצבות את דעת הקהל הופכות אחראיות, שקולות יותר."

ורק פיל אחד ענק באמצע החדר, נותר בלתי קיים בדמיונות של אריאלי: העובדה הפעוטה שה"ויתור" הפלסטיני על 78% משטחי המולדת ההיסטורית, שהוא אבן היסוד בקונסטרוקציה האוטופיסטית שהרכיבו הוא וקריסטל במאמרם, הוא אחיזת עיניים. מהלך הונאה פלסטיני טקטי שנועד עבור פתאים כמותם.  

הבה ננחת למציאות: ב 1974, 14 שנה לפני שהתקבעה "התפישה העדכנית" של הפלסטינים לגבי הסכסוך, קיבלה המועצה הלאומית הפלסטינית את 'תוכנית השלבים', הקוראת לחיסול ישראל כולה, מהים עד הנהר, בשלבים.

לכאורה, אליבא דאריאלי, נזנחה תוכנית השלבים ב 1988 לטובת הוויתור על 78% משטחי המולדת. למעשה היא לא נזנחה מעולם, סעיפיה הקוראים להשמדת ישראל לא נמחקו, חרף מניפולציות תעמולתיות שנקטה הרשות הפלסטינית בניסיון להציג מצג שווא כאילו נמחקו, ולראיה – עד עצם רגע זה היא מופיעה בשלמותה באתריה הרשמיים של הרשות הפלסטינית וגם נלמדת בשלמותה במערכת החינוך

אפילו ניסיון ההסוואה מגושם ולא משכנע. נדלג עוד 5 שנים קדימה, אל 10 ימים בלבד לאחר חתימת הסכם אוסלו, אז, בראיון לרדיו מונטה קרלו, הבהיר ערפאת מפורשות שההסכם שזה עתה נחתם עם ראש הממשלה רבין ובערבות הנשיא האמריקני קלינטון, נחתם "בהתאמה" לתוכנית השלבים' מ 1974, "הקוראת להחלת ריבונות על כל חלק מאדמת פלסטין המשוחררת בידינו".

חצי שנה לאחר מכן, ושש שנים אחרי אותו "שינוי עקרוני ומשמעותי בעמדה הפלסטינית", אותו מוכרים לקוראי 'הארץ' צמד סוחרי האשליות אריאלי וקריסטל, נשא ערפאת את 'נאום יוהנסבורג' בו הבהיר מפורשות שאין כל זה אלא מזימה, ואף נתן רפרנס היסטורי: "ההסכם הזה, אני לא מחשיב אותו יותר מההסכם שנחתם בין הנביא מוחמד לשבט קורייש… כמו שמוחמד קיבל את ההסכם ההוא אנחנו מקבלים את ההסכם הזה". (כידוע, הסכם קורייש , המוכר גם כהסכם חודייבה, נחתם בכוונת תחילה להפר אותו ברגע הנוח, ומוחמד אכן הפר אותו כעבור שנתיים וכבש את בני קורייש ואת העיר מכה)  

מאז ועד היום מתמידים הפלסטינים בתוכנית השלבים שלהם, המחויבות לשחרור המולדת כולה בספרי הלימוד נמשכת ובכירי חמאס והרשות חוזרים פעם אחר פעם על מחויבותם להשמדת ישראל במסגרת 'תוכנית השלבים', וכמותם גם דעת הקהל.

ואת מי מביא אריאלי במאמרו כראיה לכך ש"מהעבר השני יש התפכחות וקריאה לאחוז בעמדות פרגמטיות"? את הפרשן הסעודי אוסאמה ימאני, רדיקל אנטי פלסטיני, שבכלל טוען שאל אקצא נבנה על חורבות בית המקדש, בעוד שמיקומו האמיתי כלל אינו בירושלים אלא בחצי האי ערב.

נותר רק לנסות להכריע מה יש בהבאת ימאני כראיה – בורות, חובבנות, או תעמולת שקר מכוונת.

"בתיאוריה של יישוב סכסוכים", מרצה אריאלי לקוראי 'הארץ', "יש להבין את הפרשנות (לעובדות) שניתנת להן על ידי הצדדים, ואת התודעה הציבורית המתעצבת לאורה במהלך השנים".

הפלסטינים הם אומה גאה. מי שחושב שהוא "מבין את הפרשנות ואת התודעה הציבורית" שלהם, ומגיע למסקנה שויתרו על 78% ממולדתם, לא רוחש להם כבוד אלא בוז. וכמובן שגם מטעה את קוראי 'הארץ'.

והוא אולי יודע על הסכסוך איתם הרבה פרטים, אבל למעשה אינו מבין דבר.