האמנם "חשוב מאד לא לבלבל אנטי ציונות עם אנטישמיות"? זו טענת ג'יל סטיין, פוליטיקאית אמריקנית אוטואנטישמית ב'הארץ'. אבל הגדרת האנטישמיות הרשמית מראה שאכן אין לבלבל. אנטי ציונות היא אנטישמיות במסווה חנן עמיאור | 16.04.24 | שנאת יהודים? מה פתאום! רק התנגדות מוסרית לציונות (גרפיטי אנטישמי מצוי. צילום:ויקיפדיה) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס ביום שישי העניקה הפוליטיקאית האמריקנית ג'יל סטיין ריאיון ל'הארץ'. (למה תמיד הטיפוסים שונאי ישראל האלה, כדוגמתה וכדוגמת רוג'ר ווטרס למשל, מעניקים את הראיונות שלהם דווקא ל'הארץ'?) לקראת סוף השיחה עם מי שהעיתון עצמו מודה ש"חרתה על דגלה את המאבק בישראל", מציע לה המראיין, נתנאל שלומוביץ, "לסיים בדאנק" כמו שאומרים: יש משהו שחשוב לך לומר לישראלים? "כן, בעניין הציונות והאנטישמיות. צמחה תנועה ענקית פה בארה"ב — רואים צעירים מתקוממים והם מאוד אנטי־ציונים. לדעתנו, ציונות הפכה שם נרדף לכיבוש ואפרטהייד. חשוב מאוד לא לבלבל אנטישמיות עם אנטי־ציונות. האמנם אנטי ציונות אינה אנטישמיות? עוד לפני התשובה הממוסמכת לנושא, ישנה האינטואיציה. האם מישהו באמת מאמין שאחרי למעלה מאלף שנים בהן דגרה האנטישמיות, ומיד לאחר שהגיעה אל ההישג הגדול בתולדותיה בהשמדת שליש מהעם היהודי, היא לפתע נעלמה ונגוזה והתבטלה ואיננה, ובמקומה צצה לפתע, מקרב אותם אנשים בדיוק, תופעה אחרת לגמרי, לא קשורה אליה בכלל, של אנטי ציונות? מה גרם להתעניינות הפתאומית בצדק לערביי הלבנט, מצד אותן חברות שהיו נגועות באנטישמיות לאורך הדורות? מדוע הנושא הזה מחלץ מהן כאלו אמוציות, עד כדי כך שהגב' סטיין מעמידה את העניין במרכז הקמפיין שלה לנשיאות ארה"ב? התשובה ברורה: אחרי השואה האנטישמיות איבדה את הלגיטימיות שלה, אבל לא את התשוקה האנטי יהודית הכפייתית. לכן היא התגלגלה החוצה ממחילתה, בצורת התנגדות למדינת היהודים ובתירוץ של חוסר צדק כלפי הערבים המקומיים. אותם ערבים שעניינם העסיק אותם לפני כן כקליפת השום, בדיוק כפי שהעסיקו אותם עשרות סכסוכים לאומיים, דתיים וטריטוריאליים אחרים ברחבי העולם. אבל יש גם תשובה מוסמכת: הגדרת האנטישמיות של IHRA, אותה חיברה 'הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה' אותה הקים לפני למעלה מעשרים שנה יירן פרסון, ראש ממשלת שוודיה. זו ההגדרה המקובלת בקהילה הבינלאומית למהי אנטישמיות, יותר מ־600 ממשלות, פרלמנטים, מועצות מקומיות, ערי בירה אוניברסיטאות ומועדוני ספורט ברחבי העולם אימצו אותה, וככל שחולף הזמן מספרם רק עולה. ולפי ההגדרה הזו, אנטי ציונות היא בהחלט אנטישמיות. ההגדרה גם מספקת כמה דוגמאות, אשר המשמעות של חלקן היא זיהוי אנטי-ציונות כאנטישמיות: למשל, הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, (שזה בדיוק מה שסטיין עושה) או יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל, שגם את זה היא כמובן עושה).