האמנם "מאות משפחות שכולות" נגד הופעת נבחרי ציבור בטקסי יום הזיכרון?

בסוף השבוע התפרסמה ב N12 ידיעה על פניית משפחות שכולות לממשלה, בדרישה מהשרים ומחברי הכנסת שלא להופיע בטקסי האזכרה בבתי העלמין.

הפנייה, הדורשת למעשה הפסקת מסורת קפדנית שימיה כימי המדינה, שימשה כמובן דלק בגלגלי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, אבל כפי שהבחין בטוויטר כתב כאן 11 אבישי גרינצייג, לא מדובר בדיוק בפנייה כפי שהוצגה על ידי N12.

בכותרת הידיעה מדובר ב"משפחות שכולות", בכותרת המשנה מדובר ב"מאות משפחות" ובגוף הטקסט במאתיים, מספר אליו מגיעה העצומה באמצעות ספירת בני משפחה שונים של אותו חלל בנפרד.

עיון מעמיק יותר ברשימת השמות בעצומה, שכאמור מוצגת ככזו המייצגת את המשפחות השכולות, מלמד שנספרים בה לא רק קרובים מדרגה ראשונה, אלא גם אחיינים ונכדים של חללי צה"ל.

אלא שבניכוי חותמים החתומים על העצומה פעמיים (ישנם קרוב לעשרה כאלה),

בניכוי החתמת אנשים שונים מאותה משפחה, (כאלה יש אף יותר)

ובניכוי חללים שמצאו את מותם בנסיבות לא צבאיות (תאונות דרכים אזרחיות, מוות ממחלות, התאבדויות וכד')

עומד מס' המשפחות השכולות החתומות על העצומה על מעט למעלה ממאה.

ידוע גם שמבין נופלי צה"ל בעשורים האחרונים שנפלו בבט"ש, כשמונה מתוך עשרה הם בני הפריפריה, כלומר בני משפחות שפחות סביר שיתנו את קולן לקריאה מסוג זה.

היות ולפי זה מטעה ובלתי הגון להציג את הקריאה הזו כמייצגת את משפחת השכול,

והיות ובין הטענה בכותרת וכותרת המשנה לבין המספר האמיתי העומד כאמור על מעט למאלה ממאה, אין ולו קשר קלוש,

נותרות שתי אפשרויות:

או שהכתב ניר דבורי ומערכת N12 קיבלו את המכתב ומיהרו לפרסמו בהבלטה בלי לבדוק אותו כלל,

או שבדקו, ראו במה באמת מדובר, ובכל זאת בחרו לפרסם את הפרסום המניפולטיבי והכוזב.

לא ברור איזו מהאפשרויות עדיפה