'הארץ': הדת היהודית הקריסה את השלום מטרת הטענה ברורה: לתלות את האשמה על כישלון השלום בישראל הדתית והפונדומנטליסטית. אבל לא הדת היהודית היא שהקריסה את השלום ולא הישראלים אשמים בקריסתו חנן עמיאור | 26.12.22 | אהוד ברק קובע את מות השלום, מסיבות ביטחוניות ולא דתיות (צילומסך: ערוץ 10 המנוח) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס בתחילת השבוע התפרסם בעיתון 'הארץ' (עוד) מאמר שטנה כנגד הדת היהודית. הכותרת הפעם: "חג החנוקה: הדת השתלטה על הביטחון ועל המדינאות". היינו מתעלמים מעוד מאמר המנסה לשכנע שהדת היהודית "קורעת את המדינה לגזרים", אלמלא הכותב, ד"ר אסף דוד ממכון 'ון ליר' הפרוגרסיבי, תמך את קביעתו ב'עובדה' ולפיה: עד לפני שנים לא רבות אף סברנו שריבונות מדינית לעם הילידי הפלסטיני היא דבר צודק והוגן, ואולם הדת השתלטה על הביטחון ועל המדינאות וצבעה אותם בצבעיה נניח רגע בצד את הטענה הרופפת והתלושה בעניין הילידות הפלסטינית, (ההיסטוריה לא תומכת בטענת התעמולה הזו) ונתרכז בקביעה לפיה "השתלטות הדת" היהודית על ישראל, היא שגרמה לישראלים לא לסבור יותר שריבונות מדינית לפלסטינים היא דבר צודק והוגן. מטרת הטענה ברורה: אם הדת היהודית היא הגורם לכך שהישראלים לא מאמינים יותר בריבונות מדינית פלסטינית, כי אז האשמה בכישלון מאמצי השלום נופלת על ישראל ולא על הפלסטינים. אבל האמנם מה שהקריס את אמונת הישראלים בשלום עם הפלסטינים היא הדת היהודית? לא. מדובר בעיקום בוטה עד כדי גיחוך של ההיסטוריה. קריסת הסברה הישראלית שריבונות פלסטינית היא דבר צודק והגון, לא היתה בגלל כבלי הדת היהודית אלא בגלל האינטרס הביטחוני הישראלי. הישראלים הבינו שהשלמת התהליך, כלומר מתן אותה ריבונות מדינית צודקת והגונה, תפגע קשות בביטחון המדינה. וזאת משום שבמשך הזמן, ולאורך גלי הטרור, חילחלה לתודעתם ההבנה שפני הפלסטינים אינם לשלום, אלא לשיפור עמדות לקראת המשך המאבק המזוין על הארץ, עד לשחרורה מהנהר עד הים, כהצהרתם המפורשת ב'תוכנית השלבים' עליה הכריזו, ובהתאם לאמנה הלאומית שלהם. לכאורה ניתן היה לעצום עין ולהאמין לטענה הפלסטינית הכוזבת, לפיה הטרור חסר האבחנה נגד אזרחים צמח מעצמו ולא היה חלק מהתוכנית המדינית של המנהיגות הפלסטינית, על אף שטענה זו הוכחה על ידי המודיעין שוב ושוב כשקרית. אלא שההוכחה המוחלטת לכך שפני הפלסטינים אינם לשלום, שהיא שהקריסה את תמיכת הישראלים בשלום, לא נגעה כלל לדת אלא לביטחון. היתה זו הדרישה הפלסטינית הבלתי מתפשרת להסכמת ישראל לזכות השיבה במובנה המרחיב ביותר – מתן אפשרות לכל פליט ולכל צאצא של פליט לחזור לביתו, מחוץ לקו הירוק ובתוכו. מאליו ברור שהיענות לדרישה כזו משמעה חיסול המדינה היהודית בדרך של הטבעתה במיליוני פליטים שיטו את המאזן הדמוגרפי הפנימי לרוב ערבי מוחץ. אך סמלי שמי שליהקה ההיסטוריה להכריז על אובדן תמיכת הישראלים בריבונות מדינית ל"עם הילידי הפלסטיני", היה דווקא אחד המנהיגים החילונים בתולדות המדינה, אהוד ברק, שכמובן תלה את המסקנה העצובה בנימוקים ביטחוניים ולא דתיים. האם יבוא יום שבו ייאלץ השמאל הרדיקלי, ש'הארץ' הוא בטאונו, להכיר במציאות העגומה, להפסיק לנסות להנדסה לאחור ולעתיד, ולהודות בעובדה הברורה לכל בר דעת שהפלסטינים אינם מעוניינים במדינה לצד ישראל אלא במדינה במקום ישראל? הודאה במציאות זו משמעה ניפוצו של עיקר אמונה. ולכן להערכתי לא יבוא היום. גילוי נאות: אני מכיר את הכותב, ד"ר אסף דוד. למדנו יחד בתיכון, היינו ידידים ואני זוכר אותו לטובה