'הארץ': המתקפה על משפחת השכול "מחליאה" אם כך, מה ההגדרה לצורה הכעורה, הגסה וערלת הלב להדהים שבה נוהג 'הארץ' להתייחס למשפחות השכולות? חנן עמיאור | 19.11.20 | המוסד המוזיל ביותר את השכול בישראל הוא עיתון 'הארץ' שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס אבלות איננה מעניקה חסינות למי שמנצל אותה כדי לעשות פוליטיקה, למי שהפוליטיקה שלו מסתתרת מאחורי דמעות. אין להמתין, כי הוא לא המתין. אפשר לומר שהכה כשהברזל חם. העימות עמו רלוונטי עכשיו, לא אחר כך המילים האלו פורסמו ב'הארץ' במתקפה על אזרח בשם עזרא קליין, הלום שכול טרי שאיבד את אשתו בתאונה בכביש הבקעה. במאמר של רוגל אלפר, שאושר על ידי העורכים לפרסום. ומדוע הותקף כך האלמן הטרי? כי ביקש מהממשלה לתקן את תשתיות הכביש, שכידוע עובר ב"שטחים", כלומר עסק ב"פוליטיקה משיחית שמסתתרת מאחורי דמעות של אבל". אבהיר מראש: המילים הרעות והפוצעות שצעק אותו חמום מוח אלמוני לעבר בית משפחת פרקש בקיסריה, ראויות לכל גינוי. והן אכן גונו מיד על ידי רה"מ ועל ידי כל המחנה הפוליטי שלו. אפילו הצועק האלמוני ביטא מיד חרטה על הדברים שאמר. לכן, כשבעיתון 'הארץ' כותבים בכירי המערכת בעקבות האירוע המכוער בקיסריה שהדברים שנצעקו "מחליאים", וש"פגיעה במשפחת שכול זה גבול שרוב האנשים לא שיערו בנפשם שיחצה", כל שנותר הוא לגחך. לגחך כי אנחנו מכירים היטב את הזילות המרושעת שנוקט העיתון כמדיניות, כלפי משפחות שכולות. אנחנו זוכרים את מעשה הנבלה שעשה העיתון למרים פרץ, כשלקח נאום שלה שכל כולו שיר הלל לקדושת החיים ובאמצעות הוצאת חצאי משפטים מהקשרם, תיאר אותה כמי שמאדירה את המוות, כמו הפלסטינים. על נתן מאיר, בעלה של דפנה מאיר ז"ל שנרצחה בדקירות לעיני ילדיה בתוך ביתה, כתב אלפר ב'הארץ' שהוא "לא פרטנר שלי לכלום". עוונו: רצונו בקבורה יהודית לרעייתו המנוחה. על רס"ן אליאב גלמן ז"ל, שנהרג בהסתערות על מחבל תוך כדי פיגוע, נכתב בעיתון "מותו הוא טרגדיה לו ולמשפחתו, אך האם אליאב גלמן הגן על קיום המדינה בעת מותו? ברור שלא. האם יש לי שותפות גורל עמו? לא. האם ייצג אותי בצומת ונלחם למעני שם? לא". על חנה אמדדי, אמו של לוי יצחק ז"ל, שנספה בתאונת דרכים נכתב ב'הארץ' שהיא "דאעש". עוונה: אמרה ברדיו שהתאונה אירעה בגלל מחלוקות בעם. האב השכול שמוליק לביא, אביו של חלל צוק איתן סרן ליעד לביא, קרא על עצמו בעמוד המאמרים של 'הארץ' (תחת הכותרת הנבזית למות עם חיוך על הפנים) שהוא "הקריב את בנו" ושהוא חלק מ"הקיטש של השכול". עוונו: הוא מתלבט אם להיעתר לבקשת בנו הצעיר להתגייס לקרבי על אף האסון. חמי גולדין, אחיו של חלל צה"ל החטוף הדר גולדין, קרא ב'הארץ', תחת הכותרת הלוקים בתסמונת גולדין חדלו מלהבחין בין המתים לחיים, שהוא "כעוס", "נסער", ואף "לוקה בשיגעון גדלות". עוונו: דרש מהממשלה לא לוותר על המאמצים להשבת אחיו. והיו כמובן עוד רבים אחרים. "את השיח הזה, הם (משפ' נתניהו, ח"ע) הכניסו לחיינו. את הסגנון הזה, הם יצרו, במדמנה הזו הם מתפלשים", כתב היום בעיתון הפרשן הבכיר יוסי ורטר, על זילות השכול של משפחת פרקש. גמלים שלא רואים את דבשתם. גנבים שלא חשים בכובע בוער על ראשם