"הארץ" יותר צדיק מהאפיפיור "הארץ" יוצא להגנת משלחת ערביי ישראל ללוב, למרות שערביי ישראל עצמם בזים לה. Presspectiva | 03.05.10 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס "הארץ" יותר צדיק מהאפיפיור (3.5.10) עיתון "הארץ" התגלה במלוא עליבותו וניתוקו מהמציאות לאחר ביקור משלחת ערביי ישראל אצל שליט לוב, מועמר קדאפי. המשלחת זכתה לגינויים במיוחד מהצד הימני של המפה הפוליטית וזה היה כנראה יותר מדי עבור עורכי "הארץ" אשר יצאו מיד להגנתה של המשלחת הערבית ובמקביל יצאו למתקפת זלזול וביקורת כלפי מי שהעז לבקר אותה. במאמר המערכת מה-30.4.10 ("גשר להכרה") נכתב בין השאר: היסטריה אחזה בימין הפרלמנטרי בעקבות ביקור של משלחת חברי הכנסת ואישי הציבור הערבים בלוב […] חרצובות הלשון של הבית היהודי והאיחוד הלאומי, שתי המפלגות שיכלו להתקבץ תחת גג אחד בשם "הבית הגזעני", השתחררו באחת כאילו מדובר במעשה בגידה שאין כדוגמתו. […] לוב איננה ברשימת מדינות האויב […] לוב חתמה על יוזמת השלום הערבית, היא יו"ר הליגה הערבית, ושליטה מועמר קדאפי מקיים יחסים מצוינים עם הממשל האמריקאי. ולאחר הצגתה של לוב כאחת המדינות החשובות והנאורות בתבל, מתפנה כותב המאמר להסביר לנו, הקוראים ההדיוטות, את המניע והצדק שבביקור ערביי ישראל: מדינת ישראל אינה משופעת בקשרים, לא עם מדינות ערביות כמו מצרים וירדן שחתמו אתה על הסכמי שלום, קל וחומר לא עם מדינות כמו לוב, הרואה בה עדיין אויב. לפיכך כל הזדמנות של הזמנת נציגים ערבים ישראלים, ובמיוחד כאלה המכהנים במוסדות ישראליים רשמיים, צריכה להיחשב כפתיחת עוד צוהר, או לפחות כגילוי של סקרנות לשמוע על המציאות בישראל. […] נסיעתם ללוב – או לכל מדינה ערבית אחרת – היא גם חלק בלתי נפרד מהקשר התרבותי והאתני שלהם ומרצונם להעביר את עמדתם ואת הסבריהם למציאות בישראל, גם אם אלה לא נוצקו בבתי האולפנה של הימין. ההסברים הנ"ל מתבלטים כעלובים במיוחד לאור פרסומם של שני טורים ב"מעריב" וב"הארץ" (שאפו על פרסום טור הסותר את רוח העיתון), אשר נכתבו על ידי ערבים ישראלים. בואו נשמע מה יש לציבור אותו המשלחת הערבית אמורה לייצג לומר על הביקור בלוב. סלמאן מצאלחה ("ביקור עלוב בלוב", "הארץ", 29.4.10): משלחת ערביי ישראל שביקרה השבוע בלוב מסמלת אובדן דרך פוליטי ומוסרי גם יחד. המשלחת, שכללה נציגים מכל המפלגות, הזרמים והעדות, חשפה במסעה את עומק הבלבול הפוליטי של אלה המתיימרים לייצג את האזרחים הערבים. חבריה לא הוסיפו כבוד לא לעצמם ולא לאזרחים הערבים. […] לפתע נקבצו יחד כולם ונהרו לחסות בצל אוהלו של לא אחר מאשר האיש המסמל במשטרו יותר מכל את הפן האפל של המשטרים הערביים, את שלטון היחיד השבטי […] יש לומר בפה מלא: לא זו בלבד שמעשיהם של הנציגים הערבים שיוצאים למסעות התרפסות כאלה בפני עריצי ערב הם עלבון לאינטליגנציה, בביקור הם אף חוטאים למאבקם הצודק של האזרחים הערבים בישראל. נציגים אלה גורמים, במו כיתות רגליהם ובמוצא פיהם, להעמקת ההדרה האזרחית של הערבים כאן. זוהי אותה ההדרה ששנים רבות מנסים ערביי ישראל להילחם נגדה, ובצדק. כאשר הם אינם עומדים בפיתויי הזמנות שבאות מעריצים ערבים, יהיו עריצים אלה אשר יהיו, הם הופכים לכלי שרת בידי האחרונים. לפתע שוכחים כל הח"כים הללו שהם אלה שנשבעו אמונים למדינת ישראל בכנסת, שוכחים את מי ומה הם מייצגים. הם שוכחים שסיסמת "כל אזרחיה" כוללת גם אזרחים יהודים. […] משלחות מן הסוג הזה חושפות חוסר בגרות אזרחית, פוליטית ולאומית של ההנהגות הערביות בארץ. הן מצביעות על היתמות הנפשית, החברתית והפוליטית הכרונית שבה שרויים האזרחים הערבים והנהגתם. המסע ללוב חשף קבל עם ועדה את עליבותם של אלה המתיימרים לייצג ולהנהיג את החברה הערבית בישראל. האזרחים הערבים ראויים להנהגה מסוג אחר – רצינית ובוגרת.. בעיתון "מעריב" כותב אחמד פיאד מחאמיד ("מצעד האיוולת אל קדאפי",3.5.10): מנהיג לוב יושב על כיסא העריצות מעל ל-40 שנים בכוח הזרוע. הוא אינו מהסס לערוך משפטי שדה למתנגדיו ולהוציאם להורג על ידי כיתת ירי, ומשליך לכלא כל מי שמעז לבקר את שלטונו. למרבה האירוניה, חברי המשלחת ביקשו ללמוד את תורת הדמוקרטיה דווקא ממנו ולהביע את מורת רוחם על ה"דיכוי" הישראלי של האזרחים הערבים. […] דומני שלא יימצא בר-דעת אחד שיטען כי קדאפי יכול להוות מודל לחיקוי ולהיות מזוהה כאביר איכות השלטון התקין. וכאן מתעוררת השאלה, מהו ההיגיון בעמידתם בתור של הח"כים הערביים למסע זה ללוב? […] היה מוטב שהמשלחת תכבד את רצון בוחריה ותפעל למען האינטרסים שלה. במקום לנסוע ללוב, סוריה וארצות ערביות אחרות רק כדי להתרפס בפני מנהיגיהן, עדיף שראשי הציבור יבקרו ביישובים הערביים שתושביהם בחרו בהם, ויחשבו יחד איתם מה ניתן לעשות לשיפור איכות חייהם – ויש הרבה מה לשפר. המאמץ להשיג את השיפור בחיי הציבור הערבי יצליח רק אם ייעשה תוך שיתוף פעולה עם מדינת ישראל ולא בהתגרות בה. עיתון "הארץ", באובססיה שלו לתקוף כל ביקורת "ימנית" ובמחשבתו כי עליו לצאת להגנת "הערבים המדוכאים" החיים בישראל, מפספס לגמרי את הפואנטה ורק מוכיח כי הוא מונע על ידי אג'נדה ולא על ידי סטנדרטים עיתונאיים כלשהם. כפי שאומר מחאמיד, "הציבור הערבי בישראל רוצה להמשיך לחיות במדינה ואינו מוכן לוותר עליה". האמינו או לא, עורכי "הארץ" יקרים, לציבור הערבי בארץ יש ציפיות מנבחרי הציבור שלו, ציפיות אשר קשורות לחיי היום יום ולאתגרים ולבעיות עימהם אותו ציבור מתמודד. לא כל דבר קשור לסכסוך במזרח התיכון או למקומה של ישראל בעולם הערבי. הם, בניגוד אליכם, מבינים היטב כיצד נבחרי ציבור צריכים להתנהג ויש להם, בניגוד אליכם, חוש ביקורת מפותח שיודע להבדיל בין טוב לרע ולא פועל על טייס אוטומטי.
