'הארץ': ישראל אשמה בכישלון המו"מ לשלום עם ערפאת שימו לב לקמפיין התקשורתי השיטתי, שבאמצעות סילוף בוטה של ההיסטוריה שואף להטיל את האשמה בכישלון המו"מ על ישראל חנן עמיאור | 08.05.23 | מי אשם, ברק או ערפאת? קמפ דיוויד 2000, (צילום: לע"מ והבית הלבן) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס זה כבר כמה שנים ש'הארץ' מנהל קמפיין להטלת אשמת כישלון ועידת קמפ דיוויד למו"מ לשלום עם הפלסטינים, שנערכה בשנת 2000, על ישראל. תחילה טען העיתון שברק העקשן וה"מוזר" הרס את כל התוכנית האמריקנית להביא להצלחת המו"מ ובכך לא הותיר לפסגה ברירה אלא להיכשל. זאת למרות שקלינטון עצמו הטיל את אשמת הכישלון על ערפאת ועליו בלבד. אח"כ טען שלברק "אחריות ישירה לזניחת הדיאלוג" וכתוצאה מכך גם ל"נירמול הכיבוש". וביום שישי האחרון עלה סילוף ההיסטוריה של 'הארץ' קומה, למרבה הגיחוך בידי דימיטרי שומסקי הנושא בתואר היסטוריון. לפי המאמר של שומסקי, אהוד ברק נושא באחריות ל"תוכנית הרסנית ואובדנית לקבורת סוגיית פלסטין": היה זה ברק שהרים תרומה מכרעת לחיסול הממוקד של התהליך המדיני, תוך ביצוע וידוא הריגה ואיך ביצע ברק הריגה בתהליך המדיני? בכך שלמרות אווירת הפיוס הטובה וחסרת האלימות מצד הפלסטינים, הכשיל את היוזמה. לאחר שהכשיל אותה, לא הותיר לפלסטינים ברירה אלא לפנות לאלימות. ובלשונו: תחילה התחמק ככל יכולתו מביצוע הפעימה השלישית של נסיגה ישראלית בגדה, המתחייבת מהסכם ואי (מ–1998). ואף שהרשות הפלסטינית סיפקה לו אז שקט ביטחוני, עשה כל שלאל ידו כדי לעכב את הפעימה, ואף להכשיל אותה… ברק בחר להכריז על קץ עידן התהליך המדיני, שממנו סלד מלכתחילה. בכך הוא עורר את הצד השני לפנות למסלול של אלימות כדי לנסות ולגרום לשינוי הסטטוס־קוו שהוא לכוד בו הנה כי כן – לפנינו ההיסטוריה החליפית שמבקש 'הארץ' לקבע: הפלסטינים הפגינו רצון טוב לשלום ולא נקטו באלימות. בא ברק, הכשיל את המו"מ ולא הותיר להם ברירה אלא לפנות לאלימות. ומכאן להיסטוריה האמיתית: מדובר, כרגיל, בשקרים. בניגוד לטענת שומסקי, הפלסטינים התמידו באלימות ובטרור גם לפני כישלון פסגת קמפ דיוויד, והסיבה לכישלונה היתה ונותרה סירובם העיקש להתפשר על נושאי הליבה. חודש בלבד לאחר השבעת ממשלת ברק, רצחו המחבלים אזרח ישראלי בירי מהמארב ושרפו את גופתו. כעבור שבועות ספורים שוב אלימות – מחבל פלסטיני רצח זוג מטיילים יהודים ביער מגידו. וכך הלאה והלאה, בחודשים הלא רבים בהם כיהנה ממשלת ברק עד להכרזתו על קץ עידן התהליך המדיני, ביצעו הפלסטינים עשרות פיגועים, בהם רצחו ישראלים רבים ופצעו רבים אחרים. כלומר, האלימות הפלסטינית לא הופיעה בתגובה לכישלון השיחות, אלא ליוותה אותן ואת החודשים שקדמו להן באופן עקבי. מה שהכשיל את השיחות, כאמור כך גם לפי גרסת המתווכים האמריקנים, היתה הסיבה שהכשילה את כל המשאים ומתנים לשלום, ועוד תכשיל גם את כל המשאים ומתנים לשלום שעוד יבואו. והיא סירובם המוחלט של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית, סירובם המוחלט לוותר על ריבונות פלסטינית מלאה בהר הבית ובירושלים העתיקה, ובעיקר סירובם המוחלט לוותר על תוכניתם להטביע את ישראל במיליוני פליטים (בתוך גבולות הקו הירוק כמובן) ובמילותיו של נציג ישראל לועידה, שר החוץ פרופ' שלמה בן עמי: יותר משהם רוצים מדינה משלהם, הם רוצים להוקיע את המדינה שלנו. במובן העמוק ביותר האתוס שלהם הוא אתוס שלילי. זאת הסיבה לכך שבניגוד לציונות הם אינם מסוגלים להתפשר