'הארץ' מטעה את קוראיו. ההתנחלויות אינן "פשע" על פי הדין הבינלאומי

בשבוע שעבר התגולל רוגל אלפר ב'הארץ' על תושב אפרת ליאו די, ששכל את אשתו לוסי ושתי בנותיו, מאיה ולאה, בפיגוע חבלני בבקעת הירדן.

לאלפר הרגל מגונה להתגולל על שכולים טריים, המומים מול אסונם הטרי.

על נתן מאיר, בעלה של דפנה מאיר ז"ל, שנרצחה בפיגוע דקירה מחריד בתוך ביתה, כתב שהוא "לא פרטנר שלי לכלום"

את חנה אמדדי, אמו של לוי יצחק ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים, תיאר כ"דאעש", כי ייחסה את מותו למחלוקת בעם וביקשה מהציבור לחזור בתשובה.

את מרים פרץ, אמא של אוריאל ואלירז ז"ל, תיאר כ"אנטי הומניזם ימי ביניימי"

שמואל לביא, אבא של אלעד ז"ל, הוצג על ידו כ"קיטש של שכול"

חמי גולדין, אח של הדר ז"ל תואר כ"כעוס", "נסער", "לוקה בשיגעון גדלות"

אילן שגיא, אבא של ארז ז"ל, הוא "צועק" ו"גמלוני".

אילנה ראדה, אמא של תאיר ז"ל, היא "פרסונה תקשורתית רעילה, מתלהמת וקונספירטיבית, שמפיצה פייק ומשמיעה דברי בלע", כי הביעה אי אמון בהרשעת זדורוב ברצח בתה.

והנה הצטרף לרשימה ליאו די, ששכל את אשתו ושתי בנותיו. די, כך אלפר, "משקר, ומבצע פוליטיזציה בוטה של השכול… אנחנו מסרבים להתאחד כעם אחד סביב ההתנחלות הנפשעת והאווילית שלו, אפרת, וסביב השקפת עולמו".

מה פשר האובססיה של אלפר לרסס ככה שכולים הלומי צער, כנראה רק אלוהים יודע.

אבל כשהוא עובר מסתם רשעות לשקרים, עלינו לחשוף אותם.

בהתייחס למקום מגורי משפחת די, קבע אלפר כך:

לא דין אפרת, התנחלות שהיא פשע על פי החוק הבינלאומי, כדין תל אביב

האמנם הישוב אפרת הוא "פשע" על פי החוק הבינלאומי?

התשובה היא שלא. לא בהתייחס ספציפית לאפרת, וגם לא באופן כללי. נסביר:

בהתייחס ספציפית לאפרת, אם היה אלפר מסייר בישוב, היה מבחין מיד שהוא נבנה כולו אך ורק על קרקע טרשית ללא דורש, שהוכרזה אחרי מלחמת ששת הימים אדמות מדינה.

גם כיום ניתן בקלות להבחין שסביב הישוב ואף בתוכו ישנן חלקות מעובדות בידי חקלאים פלסטינים, ולכן לא נבנה עליהן אפילו קיר אחד. יצוין גם כי אין אף תביעת בעלות פרטית בתוקף על אף מטר אדמה באפרת.

אבל גם באופן כללי אלפר אינו כותב אמת לקוראי 'הארץ'.

טענת התעמולה הערבית לפיה ההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי נשענת על חלק מסעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית, אותו כביכול הן מפרות.

הנה השורה הרלוונטית מהסעיף:

The Occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civilian population into the territory it occupies.

תרגום: הכוח הכובש לא יגלה או יעביר חלק מאזרחיו לתוך השטח הנכבש

סעיף 49 אכן אוסר העברת אוכלוסין משטח המעצמה הכובשת אל השטח הנכבש, אבל הוא לא רלוונטי להתיישבות היהודית ביו"ש מהטעמים הבאים:

• הזיקה המשפטית של ישראל ליהודה ושומרון מתוקף החלטת החלוקה בעלת התוקף המשפטי שכללה אותם בשטחה, מעולם לא בוטלה
• גם אלמלא הזיקה המשפטית, השטח שכבשה ישראל ב 67' לא נכבש מידי ישות מוכרת כמתחייב מהאמנה. (כזכור, פקיסטן והממלכה המאוחדת היו המדינות היחידות בעולם להכיר בריבונות ירדן על השטח)
• השטח נכבש במלחמת מגן, כתוצאה מתקיפה ירדנית חד צדדית של ישראל מתוך השטח שנכבש. האמנה, שנוסחה ב 1949 בעקבות התנהגות גרמניה הנאצית בשטחי הכיבוש שלה במהלך מלחה"ע השניה, לא נוסחה לגבי מלחמות מגן אלא לגבי מלחמות התפשטות אימפריאליות
• מהסיבה הזו, האמנה מתכוונת בפירוש לאוכלוסין שהועברו לשטח הכבוש בכפייה. תושבי יו"ש לא הוגלו לשם על ידי המדינה. האמנה לא אוסרת על המדינה הכובשת ליישב בשטח הכבוש אוכלוסין לצרכי ביטחון, וגם לא הגירה פנימית לשטח הכבוש מרצון, שהם המאפיינים המובהקים של ההתיישבות היהודית ביו"ש
• כלומר, כל סעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית, עליו מושתתת טענת אי החוקיות של ההתנחלויות, אינו רלוונטי בשום רובד או צורה למצב ביהודה ושומרון

שמא כל אלה סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ואין להם אחיזה במציאות?

לחלוטין לא.

לאורך עשרות שנים מתעקשת ארצות הברית של אמריקה לטעון שאלפר טועה, וההתנחלויות הן, לכל היותר "מכשול לשלום", אבל לא "מנוגדות לחוק" ובוודאי לא "פשע".