'הארץ' מציג: שקר "המצור" על רצועת עזה

כדי להצדיק את הפיגוע בו ירה מחבל פלסטיני מטווח אפס בראשו של לוחם מג"ב בראל שמואלי בגבול עזה, (את המחבל אגב מדמה עמירה הס לדוד ואת שמואלי לגוליית), היא החייתה אתמול ב'הארץ' את אחד השקרים הגדולים של התעמולה הפלסטינית לתולדותיה – שקר המצור על עזה.

בשורות הבאות אנחנו עומדים לפרק אותו. הצטרפו אלינו ותדעו מה להשיב בכל פעם שהנושא יעלה בסביבתכם.

את תושבי עזה מתארת הס במאמרה כמסכנים ש"אלפי חמושים" (הכוונה לכוחות צה"ל), "שגם יודעים לעוף באוויר ולשוט בים… צרים במשך שנים על החצר שלהם, מונעים מהם לצאת להתפרנס, לחיות, לנשום, לבלות, להתראות עם חברים".

את הסגר הביטחוני היא מכנה "פשע קדמון ומתוכנן של המעצמה הצבאית היהודית היחידה בעולם" , ואת הטענה שהסיבה לו ביטחונית היא מכנה "תעמולת כזב".

נצא אם כך למסע קצר בזמן, ונזכיר לעמירה הס ולקוראים מהונדסי התודעה של עלון התעמולה 'הארץ', איך ולמה הגענו עד הלום:

הגבלת תנועות הסחורות והאנשים מרצועת עזה לישראל, אותה מכנה התעמולה הפלסטינית "מצור", החלה ביוני 2007, לאחר השתלטות אלימה של חמאס על הרצועה, נטילת השלטון לידיו, הכרזתו על ביטול כל ההסכמים הביטחוניים עם ישראל ומצרים, ופנייתו המוצהרת למאבק ולפיגועים.

יודגש: עד להשתלטות חמאס על הרצועה, לא רק שלא היה סגר, התנועה השוטפת בין הרצועה לישראל היתה מוסדרת במסגרת הסכם המעברים שנחתם לאחר ההתנתקות בנובמבר 2005 בין ישראל לרש"פ בתיווך ארה"ב והאיחוד האירופי.

במסגרת ההסכם, שהבטיח תנועה חופשית של אנשים וסחורות, והגדיר את מעברי הגבול הפתוחים כמעברים בינלאומיים, הצהירה ישראל על הסכמתה להקמת נמל ימי ונמל תעופה ברצועה.

אלא שכאמור, ביוני 2007 ביטל חמאס את כל ההסכמים עם ישראל, גירש את הפקחים האירופיים ממעברי הגבול, קשר קשרים עם איראן וחיזבאללה והחל להוציא אל הפועל פיגועים.

גבול שלום הפך לגבול מלחמה ולישראל לא נותרה ברירה אלא להתאים עצמה למצב החדש.

תודגש נקודה חשובה נוספת: "מצור" משמעו חסימה הרמטית, אין יוצא ואין בא. אלא שלאורך כל השנים, לא רק שישראל מעבירה לרצועה כל סחורה חיונית שאינה לשימוש צבאי, רצועת עזה מחזיקה גם בגבול דרומי למצרים, ובו מעבר גבול גדול לסחורות ולאנשים (מעבר רפיח). לישראל אין נגיעה למדיניות הפתיחה והסגירה של המעבר. בידיה של מצרים להחליט אם היא פותחת או סוגרת אותו.   

מדוע אפוא טוענים הפלסטינים ל"מצור"? כי שנים ספורות לאחר הטלת הגבלות התנועה בין רצועת עזה החמאסית האויבת במוצהר לבין ישראל, איבד חמאס גם את מוצאו למצרים.

בתגובה למעורבות פעילי חמאס מעזה בטרור הדעא"שי שכוון נגד הצבא המצרי בצפון סיני, החליטו המצרים להעניש את חמאס עזה, סגרו את מעבר רפיח והציפו את המנהרות שתחתיו במי ביוב.

על כן, אובדן חופש התנועה מעזה למצרים וממנה לשאר העולם, הוא אשמתו הבלעדית של חמאס, עונש שהוענש בידי מצרים על חתרנותו האלימה והטרוריסטית נגדה.

לאורך כל הדרך עומדת בפני חמאס עזה האפשרות להיענות לתנאי הקוורטט ובכך לחלץ עצמם מהגבלות התנועה המוטלות עליהם. תחת זאת, ככל שחלף הזמן, מוכיח חמאס שוב ושוב את מחויבותו המלאה למלחמה בישראל, לרבות סבבי הפצצות בנשק כבד לכיוון ריכוזי אוכלוסיה אזרחית, ואף תוכניות מפלצתיות לחדירת מאות מחבלים לישובים בעוטף עזה בו זמנית, בעיצומו של ראש השנה, זריעת הרג המוני וחטיפת אזרחים לעזה דרך מנהרות תקיפה, במטרה להשתמש בהם כקלפי מיקוח.

לסיכום:

• התנועה החופשית בין עזה לישראל התנהלה כסדרה, במסגרת הסכמית בינלאומית מחייבת, עד יוני 2007.
• ביוני 2007 השתלט חמאס על הרצועה, ביטל את כל ההסכמים הביטחוניים, החל להוציא לפועל פיגועים ואילץ את ישראל להגביל תנועת אנשים וסחורות כדי למנוע פיגועים
• כעבור שנים אחדות, בעקבות מריבה בינו לבין מצרים, איבד חמאס גם את מוצאו הפתוח למצרים וממנה לשאר העולם
• במקום להיענות לתנאי הקוורטט הבינלאומי ובכך לסיים את הגבלות התנועה, לאורך כל 14 השנים שחלפו מאז השתלטות חמאס על עזה, רמת מסוכנותו לישראל רק הלכה וגברה, ובכך הלכה והרחיקה את האפשרות לפתיחה חופשית של המעברים.

על כן ברור שמי שטוען, כעמירה הס, שהפתרון למצב הקיים הוא "כיבוד זכות התנועה של תושבי (עזה) — ומימושה בעבודה בישראל ובגדה המערבית", מפקיר את ביטחון תושבי הנגב המערבי וישראל כולה.