"הזכות המוסרית" של אולמרט

ביום שישי האחרון סיפק המאמר של אהוד אולמרט בעיתון 'מעריב' תזכורת נוספת לשפל המקצועי אליו מדרדר אולמרט את העיתון.

תחת הכותרת "נתניהו רוצה דם", מתח אולמרט ביקורת חריפה על עימותי המשטרה עם המפגינים נגד ראש הממשלה ליד מעונו בבלפור. אולמרט האשים את ראש הממשלה בעימותים, (שאגב, הסתיימו אמש במעצר 16 מפגינים בגין הפרת הסדר הציבורי ותקיפת שוטרים) בטענה ש"האלימות מתחילה בבית ראש הממשלה". ואולמרט מסביר:

זו איננה אלימות מקרית. היא איננה תוצאה של אירועים בהפגנה, של איבוד שליטה רגעי או של תגובה חריפה מדי להתנהגות בלתי מרוסנת של מפגינים. האלימות הזו יזומה. ראש הממשלה והבן המופרע שלו הם שיוזמים אותה.

יכול להיות שזה לא הרעיון הכי טוב לתת דווקא לאולמרט, מכולם, למתוח ביקורת על אלימות משטרה כלפי מפגינים? אולמרט הודף מראש את הטענה בסלטה אורווליאנית אופיינית:

אני אומר זאת דווקא משום שהייתי במקום הזה, משום שנחשפתי לביקורת לא הוגנת בראש ובראשונה על ידי נתניהו עצמו… נהגתי אחרת, משום שקבעתי לעצמי גבולות של איפוק שבשום מקרה לא הייתי מוכן לחצות… היום יש לי זכות מוסרית לומר את הדברים הקשים שאני אומר: נתניהו רוצה דם. של אזרחים, של שוטרים.

כשאולמרט טוען ל"זכות המוסרית" שהרוויח, בזכות "גבולות האיפוק" שהציב לעצמו ושאותם "לא חצה", הוא מתכוון כמובן לפינוי עמונה בשנת 2006, בעת שכיהן כמ"מ ראש הממשלה.

נזכיר: פינוי עמונה (למעט מהומות אוקטובר 2000 של המגזר הערבי), היה החמור ביותר בהיסטוריה הישראלית בברוטליות הקיצונית שלו. הוא כלל ניפוץ גולגלות נערים קטינים באלות שוטרים ודריסתם בסוסי משטרה בעת שישבו על הארץ. הוא כלל גם פציעות קשות ומכוונות של חברי כנסת מכהנים שהצטרפו למפגינים, והוא הסתיים במאות פצועים, חלקם קשה, חלקם נותרו נכים לשארית חייהם, ועל כן גם עלה למשטרה הון בפיצויים שנפסקו למפגינים המוכים.

לעימות הזה מתכוון אולמרט כשהוא לוקח לעצמו "זכות מוסרית" להתלונן על אירועי בלפור.

יותר מזה – לפי הפרסומים, פשרה שהושגה בבגצ באישון לילה, יכולה היתה למנוע את אסון עמונה, אבל אולמרט לא רצה בה ולכן האיץ במשטרה "לשעוט לעבר עמונה".

הועדה הפרלמנטרית שהוקמה לחקירת האסון, בדקה האם מוטיבציית היתר של המשטרה בפיזור ההפגנה, נבעה משאיפה שהוכתבה מלמעלה "לייצר הרתעה בקרב המתנחלים". הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, אישש טענה זו כשהודה:

אמירה על ההרתעה אכן נאמרה, ואני לא מהסס לגביה והייתי חוזר ואומר אותה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ככל שיעלה הצורך

עד כמה להרתיע? קצין המשטרה שפיקד על הפינוי והעיד בבית המשפט, כעד הגנה במשפטו של קצין משטרה שהיכה באלה נערים שישבו על הרצפה וגרם להם לחבלות חמורות, התנדב להסביר:

היתה לנו לגיטימציה גם לירות למפגינים ברגליים, ואף להשתמש בכוח הרבה יותר ממה שהשתמשנו

לאחר שהסתיים הפינוי, ובזמן שבתי החולים היו עמוסים במאות פצועים, הכריז אולמרט שפעולת המשטרה בפינוי היתה "מעוררת הערצה"

אין זו פעם ראשונה בה מעלה אולמרט בטורו ב'מעריב' טענות חסרות שחר, שמרחקן מהאמת מעורר לעג. לאחרונה אף קבע בטורו שהתפטר מרצונו מראשות הממשלה, כיוון שבחר לקבל הכרעה "הגונה" ו"ערכית" מתוך כבוד לדמוקרטיה ונוכח החקירות, ולא מהטעם הפשוט הידוע לכל אזרח בישראל, לפיו שותפו לקואליציה ברק איים שאם לא יתפטר תפוזר הכנסת, איום אליו הצטרפה מפלגתו של אולמרט, 'קדימה', שהודיעה על קיום פריימריס להחלפתו. (הפרטים כאן)

על פי מקורות בכירים בתוך עיתון 'מעריב', טוריו אולמרט בעיתון מתפרסמים ללא עריכה. אולמרט יכול לכתוב בהם כל העולה על רוחו, עם ובלי קשר לאמת, בידיעה שהדברים בכל מקרה יפורסמו כמות שהם.

דברי הכזב וההבל שמורשה אולמרט לפרסם בעיתון, מעידים שלהסדר חריג זה בין אולמרט לעורכי העיתון אין כל תחתית, והם מהווים כתם על מצחו של העיתון כולו, המשעבד לטובת מסעי הצלב הנואשים של ראש הממשלה לשעבר, כל בדל מקצועיות ואתיקה.

אין עורכים ב'מעריב'.

תגובת אהוד אולמרט: למר עמיאור הנכבד, אני מודה לך מאד שביקשת את תגובתי לאוסף השטויות שהטחת.
אין לי שום ענין להגיב, להתיחס או להשיב לשום שאלה משאלותיך.
כתוב ככל העולה על דמיונך.

תגובתו של עורך העיתון, גולן בר יוסף, תתפרסם כאן אם וכאשר תתקבל