הזמרת, הגברת והפיגוע

השבוע החולף אפשר לנו לבחון שוב את סדרי העדיפויות של עיתוני ישראל ואת מה שהם מגדירים חדשות חשובות וחשובות פחות.

ביום שני לפנות בוקר התרחש פיגוע דריסה ודקירה בתל-אביב שרק בנס לא נגמר בהרוגים. יומיים לאחר מכן, נחשף לציבור סכסוך בין שרה נתניהו לבין המטפלת של אביה.

יום לאחר הפיגוע, 'ידיעות אחרונות' הזכיר אותו בכותרת משנה צנועה בעמוד השער (רוב השער הוקדש לכתב האישום שהוגש נגד מרגלית צנעני), כאשר הדיווח המלא היה בעמוד 6, רק לאחר חמישה עמודי התעסקות עם פרשת מרגול.

גם ב'ישראל היום' הוזכר הפיגוע בעמוד השער, בכותרת קצת יותר גדולה מזו של 'ידיעות', אך הדיווח עליו נדחק הפעם עד לעמוד 15, כאשר עד אז העיתון התעסק אך ורק בפרשת מרגול.

'מעריב' אפילו לא הזכיר את הפיגוע בעמוד השער. העיתון התעסק עד עמוד 11 בפרשת מרגול, אחר כך הביא כפולה על ההאטה בשוק הנדל"ן, ורק בעמוד 15 הזכיר בפעם הראשונה שהיה בכלל פיגוע בתל-אביב.

עיתון 'הארץ' הוא היחיד שנתן לפיגוע קדימות ודיווח עליו בהרחבה בעמוד 2 ואת מרגול שמר לעמוד 4 (שניהם הוזכרו בשער).

למחרת נכנסה לחיינו פרשת שרה נתניהו והעובדת הזרה. כיצד דיווחו עליה העיתונים?

'ידיעות אחרונות' העניק שליש מהשער לפרשה והדיווח המלא התפרש על שני עמודים בגוף העיתון (5 ו-6).

'מעריב' העניק לפרשה חצי מהשער (תזכורת: 0% מהשער לפיגוע בתל-אביב), ודיווח עליה בהרחבה בעמודים 4 ו-5 (תזכורת: הפיגוע זכה לעמוד 15).

עיתון 'הארץ' שוב פעל במתינות, העניק לפרשה חלק קטן מעמוד השער וטיפל בה רק בעמוד 11 בגוף העיתון.

וב'ישראל היום', כמה צפוי, הפרשה קיבלה ריבוע קטן בשער ונדחקה לעמוד 15 בגוף העיתון.

שוב גילו עיתוני ישראל (חוץ מעיתון 'הארץ', לפחות הפעם), חוסר הבחנה בין עיקר לטפל ושיקול דעת של עורכי מדור רכילות בצהובון בריטי. אך מה ההפתעה? זה מסתדר היטב עם העדפתה של אישה שעשתה דייטה על פני טיל גראד שנחת בבאר-שבע.