החטופים והתקשורת הזרה קצת על הטעויות וההטיות של התקשורת הזרה בדיווחיה על שלושת הנערים החטופים ישי גולדפלם | 17.06.14 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס קצת על הטעויות וההטיות של התקשורת הזרה בדיווחיה על שלושת הנערים החטופים מי שעוקב אחר התקשורת הזרה בימים האחרונים יודע שסיפור החטופים הישראליים לא כל כך מעניין את רובה. אלא שגם כאשר הם כן מדווחים על האירוע הקשה, הם אינם חפים מטעויות והטיות. חלק מהטעויות תוקנו בעקבות פניות של עמותות האחות של 'פרספקטיבה' המנטרות את התקשורת הבינלאומית. להלן דוגמית ממה שארע בימים האחרונים: במשך כמעט יממה שלמה לא טרח ה-BBC לדווח לקוראיו שהתרחשה בכלל חטיפה. רק בשבת בצהריים, כמעט 24 שעות לאחר שהתקרית אושרה לפרסום, העלה ה-BBC סוף סוף דיווח בנושא. גם כשזה נעשה, שינו העורכים את תוכן הכתבה לפחות ארבע פעמים. בשלושת הגרסאות הראשונות נכתב: The search is being seen as the biggest strain on relations between the two sides since the establishment of a new Palestinian unity government תרגום: החיפוש [אחרי החטופים] נתפס כמה שיוצר את המתח הרב ביותר ביחסים שבין שני הצדדים [ישראל והפלסטינים] מאז הקמתה של ממשלת אחדות פלסטינית חדשה. במילים אחרות, על פי ה-BBC לא עצם החטיפה היא שיוצרת מתח בין הרשות לישראל, אלא דווקא התגובה הישראלית, דהיינו, פעולות החיפוש של ישראל. רק מהגרסה הרביעית ואילך שונה הטקסט כך שנכתב כי לא החיפוש אחרי החטופים מהווה את המקור העיקרי למתח שבין שני הצדדים, אלא "היעלמותם" של הנערים. מסתבר שזווית הראיה הנ"ל איננה רק נחלת ה-BBC. כך פתח הניו יורק טיימס את דיווחו מאתמול (16.6) בנושא: The growing search for them and their captors further destabilized Israeli-Palestinian relations, and challenged the new Palestinian government’s ability to hold together disparate political factions and reunite the West Bank and Gaza after a seven-years split תרגום: החיפוש אחר [החטופים] וחוטפיהם דרדר ביתר שאת את יחסי ישראל והפלסטינים, ואתגר את יכולתה של הממשלה הפלסטינית החדשה להחזיק יחדיו סיעות פוליטיות שונות, ולאחד את הגדה המערבית ועזה לאחר נתק בן שבעה שנים. גם אליבא דניו יורק טיימס, לא החטיפה היא הבעיה העיקרית, אלא החיפוש אחר החטופים. יש בני אדם ויש מתנחלים שני עיתונים בריטים נוספים, הגארדיאן והאינדפנדנט, טרחו להגדיר את הנערים החטופים כ"מתנחלים". ראשית ישנה כאן טעות עובדתית, שכן רק אחד מהם גר בהתנחלות, ואילו השניים האחרים גרים מצדו המערבי של הקו הירוק. שנית, כיצד הגדרתם כמתנחלים, גם אם באמת היו כאלה, רלוונטית לדיווח החדשותי? האם זה מעלה או מוריד מעצם העובדה שהם נחטפו בדרכם הביתה מבית ספר או מהישיבה? האם שני העיתונים הבריטיים, בהכירם את המטען הנלווה למונח "מתנחלים", ביקשו להטות את אופן הסיקור, כך שנרמז לקוראיהם שבגלל שמדובר ב*מתנחלים*, הסיפור אינו נורא כל כך, או שאולי הם אשמים במה שקרה להם? CIFWATCH, עמותת האחות של 'פרספקטיבה' המנטרת את התקשורת הבריטית, פנתה לשני העיתונים בנושא. הגארדיאן תיקן את הכתבה בכך שמחק את המילים "מתנחלים" כליל הן מהכותרת והן מגוף הכתבה. וכך, החטופים שבו להיות בני נוער תמימים. האינדיפנדט ביצע שינוי קטן, כאשר תיקן את תיאור האירוע כך שהחטופים לא היו בדרכם לשוב "לביתם שבהתנחלות", אלא שהם היו בדרך הביתה מבית ספר שמצוי בהתנחלות.