הטרור (לפי נחום ברנע)

נחום ברנע לא מתפעל מהכרזת שר הביטחון גנץ על שישה ארגונים פלסטיניים כארגוני טרור. הוא חושב שמוגזם להגדיר את מעשיהם כטרור, על אף הראיות שהציג שב"כ באשר למעורבות חבריהם ותקציביהם בפעילות טרור שהסתיימה בפציעה וברצח ישראלים.

ובמילותיו בטורו במוסף לשבת ביום שישי האחרון: (29.10)

אשר לטרור, מוטב לא להתמכר למילה. כאשר כל דבר הוא טרור – טרור פלילי וטרור כלכלי וטרור בלונים וטרור טיקטוק – האימה עוברת זילות. תפסת מרובה לא תפסת.

עמדה מעניינת של ברנע. מאופקת, רצינית. אולי יש בה ממש? אולי אנחנו אכן נתפסים מהר מדי להגדרה המחייבת של מהו טרור, למשל כאן? אולי באמת מוטב להשאיר את ההגדרה 'טרור' רק למה שכל כך מובהק, שלא נותר צורך להסביר ולהציג ראיות?

זה יכול היה להיות דיון מעניין, אלמלא ידענו מה כן נחשב לטרור בעיני ברנע.

ובכן, הנה מדגם קצר וחלקי של סוג הפעילות וסוג האנשים אותם כן מחשיב ברנע כטרור:

מפלגת הציונות הדתית "תומכת טרור"

העדה החרדית "מפילה טרור על האוכלוסיה הדתית המתונה"

נוער הגבעות "קבוצת טרור"

ריסוס גרפיטי על קיר מנזר השתקנים "פעולת טרור"

פשקווילים נגד תלמוד תורה בירושלים שאירח את ראש העיר "טרור"

מפלגת הבית היהודי "טובלת ידיה בזוהמת הטרור"

חרדים בבית שמש יורקים ברחוב לעבר ילדה לא צנועה "טרור חרדי"

ריסוס גרפיטי בגנות ישו על קיר מנזר בעמק המצלבה, "פעולת טרור"

ועוד ועוד, אבל העניין הובהר.

פניתי לנחום ברנע ושאלתי אותו אם יוכל בבקשה להסביר לי מדוע הגדרת הארגונים הפלסטיניים כארגוני טרור היא "התמכרות למילה" ו"זילות האימה", בעוד הדוגמאות שהובאו כאן מפיו אינן התמכרות ואינן זילות.

את תגובתו המובאת להלן יש לקרוא על רקע חשיפות שחשפתי אודותיו בספרי 'הסדנה להנדסת תודעה', שהציגו אותו כעיתונאי חסר אתיקה, ממציאן ומכזב.

תגובת נחום ברנע:

כתבת עלי בספרך צרור של שקרים למרות שידעת מפי את האמת. אתה בושה להוצאת הספרים שהפיקה את הספר ותייר מזדמן בכל מה שנוגע לתקשורת.

אי לכך לא מוטלת עלי חובה כלשהי להסביר לך מהו טרור. את תגובתי זאת אתה יכול לצרף למה שתכתוב בנושא הזה. כמובן, כל מה שתכתוב ייבחן על פי דיני החוק והמשפט.