הכתבה ב'אולפן שישי' על הסכמי אוסלו היתה מאוזנת וטובה, אבל…

החודש לפני 25 שנה נחתמה בטקס חגיגי על מדשאות הבית הלבן 'הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי', הידועה בציבור בשם 'הסכם אוסלו'. לציון המאורע, שידר 'אולפן שישי' של חברת החדשות כתבה מקיפה מאת ציון נאנוס אודות התקופה ההיא, בניסיון לברר את הסיבות לכישלון תהליך השלום.

ראוי לציין כי ניכר שנאנוס עשה מאמצים ליצור כתבה מאוזנת למדי. הוא מראיין את תומכי ההסכם ומתנגדיו, ולא נמנע מלשאול את אדריכלי אוסלו שאלות קשות ולתת לצופים לשפוט את תשובותיהם. ובכל זאת, זיהינו בכתבה כמה שגיאות עובדתיות שלא מקבלות בה מענה:

החרם הערבי

בתחילת הכתבה אומר נאנוס כי בעקבות הסכם אוסלו "החרם הערבי הוסר". זה לא מדויק. אמנם, החרם הערבי התערער משמעותית (אם כי תהליך זה החל שנים לפני אוסלו), אבל לא הוסר. למשל, ב-1994 הודיעו מדינות המפרץ כי הן ייאכפו רק את החרם הראשוני (כלומר, חרם ישיר על חברות ישראליות, ולא על חברות שעושות עסקים בישראל). אולם החרם לא הוסר באופן רשמי. דווקא לאחרונה- 25 שנים אחרי אוסלו ובזמן כהונת ממשלת ימין- נפרץ אחד הסכרים המשמעותיים ביותר בחרם הערבי, כשערב הסעודית אישרה לחברת 'אייר אינדיה' לטוס מעל שטחה בטיסותיה לישראל.  דו"ח מחקר של הקונגרס האמריקאי מאוגוסט 2017 הבהיר כי למרות שהוא כבר אינו משפיע על כלכלת ישראל או כלכלות מדינות ערב, "לחרם עוד ישנה משמעות סמלית חזקה לכל הצדדים", ורבות ממדינות הליגה הערבית ממשיכות לתמוך בחרם ובאכיפתו.

עד כמה ישראל התחייבה לסגת?

בהמשך טוען נאנוס, בנוגע להתחייבויות שישראל לקחה על עצמה:

שני הצדדים הפרו את ההסכם… אם ב'אוסלו' התחייבה ישראל לסגת מ- 98 אחוז משטח הגדה המערבית תוך שנה, בפועל ממשלת רבין נסוגה רק משני אחוזים

כלומר, העובדה שישראל לא נסוגה מ-98 אחוז מיהודה ושומרון מהווה הפרה של ההסכם. הבעיה היא שבהסכמים עצמם לא מופיעה דרישה לנסיגה נרחבת כל כך. הצהרת העקרונות שנחתמה בספטמבר 1993 מדברת על "נסיגה מרצועת עזה ואזור יריחו" ומותירה את סוגיית קביעת הגבולות להסדר הקבע. גם יצחק רבין ז"ל במכתבו שצורף להסכם קהיר מתחייב "להמשיך בדיונים" על הנושאים שנשארו תלויים ועומדים.

הסכם אוסלו ב', שנחתם בספטמבר 1995, אומר כי שטחי C יועברו לרשות הפלשתינית כך שבסיום ההיערכות מחדש, תחום השיפוט שלה יכסה שטחים בגדה המערבית, מלבד האזורים בהם סמכות השיפוט תיקבע במשא ומתן להסדר הקבע. בכל מקרה, המספר '98 אחוז' לא מופיע בהסכם.

האם פיגועי המתאבדים הם תולדה של הטבח שביצע ברוך גולדשטיין?

במסגרת הכתבה, נשאל יוסי ביילין על פיגועי ההתאבדות שהיכו בישראלים בשיאו של תהליך השלום. תשובתו של ביילין:

פיגועי ההתאבדות של החמאס החלו 40 יום בדיוק לאחר הטבח של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה… צריך להזכיר מה היה הטריגר

לאחר מכן, במעין הדהוד לטענתו של ביילין, מופיעים בכתבה דיווחים מיום הטבח ומפיגוע התופת בעפולה 40 יום לאחר מכן.

טענתו של ביילין נפוצה למדי בקרב תומכי ההסכם, הגם שהיא שגויה לחלוטין מבחינה עובדתית. פיגוע ההתאבדות הראשון של חמאס אירע ב-16 באפריל 1993 (כחצי שנה לפני אוסלו) בצומת מחולה שבבקעת הירדן. מלבד המחבל, נהרג בפיגוע פלסטיני אחד. ב-4 באוקטובר 1993 בוצע פיגוע התאבדות נוסף באוטובוס באיו"ש, בו 30 ישראלים נפצעו. זהו פיגוע ההתאבדות הראשון לאחר החתימה על אוסלו. בעקבות הפיגוע, כשנשאל יאסר ערפאת בנוגע לצורך ללכוד ולסכל פיגועים של חמאס, הוא השיב:

האם אני ביקשתי מרבין לעקור את האופוזיציה בצד הישראלי? אם הוא מכבד את אלה שמתנגדים לו, גם אני מכבד את האופוזיציה בצד שלי

באותה תקופה היו כמה פיגועים התאבדות וניסיונות לפגע, שהשאירו בזיכרון הישראלי חותם חלש אף יותר. ב-12 בדצמבר 1993, מחבל הסיע אמבולנס-תופת לתוף ג'יפ של צה"ל ופצע שלושה. למחרת, מחבל מתאבד חבר חמאס נורה על ידי חיילי צה"ל בטרם הספיק להפעיל את חגורת הנפץ שלו. בסך הכל, ב-24 בדצמבר 1993 דיווח הג'רוזלם פוסט כי "כתריסר ניסיונות לפיגועי התאבדות אירעו" מאז החתימה על הסכם אוסלו.

ציון נאנוס מסר לנו בתגובה: לא אוכל להיכנס עכשיו לניתוח דקדקני של כל מילה. רק אומר כך:
במלאת 25 שנה להסכמי אוסלו- יום השנה שאף אחד לא שש לציין,בטח לא לחגוג. חזרנו באולפן שישי לימי אוסלו, לתומכים ולמתנגדים, הדהדנו בכתבה טענות רבות מימין ומשמאל בניסיון להציג תמונה מפוכחת וריאלית של ההסכמים.
במקום להוציא משפטים בודדים מתוך כתבה של 21 דקות-אתה וקוראיך מוזמנים לצפות בכתבה המלאה ולהתרשם. הנה הלינק