הסתה סלקטיבית בלבד (28.3.11) המילה "הסתה" מוזכרת בנדיבות בעיתון "הארץ" כשמדובר בהסתה מדומה או אמיתית של יהודים כלפי ערבים. אך מה לגבי ההסתה הפלסטינית כלפי יהודים וישראלים, אשר דוגמאות רבות לה גלויות לעיני כל? כאן העיתון בוחר למלא פיו מים ואפילו לצאת להגנת הרשות הפלסטינית. אפרת רוט-הלוי | 28.03.11 | צילום: פלאש 90, עבד אל רחים חטיב שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס המילה "הסתה" מוזכרת בנדיבות בעיתון "הארץ" כשמדובר בהסתה מדומה או אמיתית של יהודים כלפי ערבים. אך מה לגבי ההסתה הפלסטינית כלפי יהודים וישראלים, אשר דוגמאות רבות לה גלויות לעיני כל? כאן העיתון בוחר למלא פיו מים ואפילו לצאת להגנת הרשות הפלסטינית. הפיגוע באיתמר בו נרצחו חמשת בני משפחת פוגל באכזריות, גרם לזעזוע קשה וגרף גינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית. עיתון "הארץ" מיהר לדווח כי גם הרשות הפלסטינית ואבו מאזן העומד בראשה גינו בתוקף את הפיגוע. אבו מאזן אכן אמר בראיון לקול ישראל אשר יועד לאוזניים ישראליות כי: הפיגוע באיתמר בזוי, לא מוסרי ולא אנושי. בן אנוש אינו מסוגל לדבר כזה. המראות האלה, רצח פעוט וילדים ואישה שנשחטת, גורמים לכל אדם שניחן באנושיות לכאוב ולבכות. בעיתון "הארץ" נעשה גם ניסיון להוכיח כי לא רק ההנהגה הפלסטינית מגנה ושוללת את הפיגוע, אלא גם דעת הקהל ברחוב הפלסטיני מגנה את הפיגוע מכל וכל: בשונה אולי ממקרים אחרים, נדמה ש[מחמוד] עבאס נגרר הפעם אחרי הרחוב ודעת הקהל הפלסטינית – ולא להפך. כבר בשבת אמרו ל"הארץ" תושבים בבורין, הכפר הפלסטיני שסובל מאוד מהתנכלויות מתנחלים, כי מדובר בפעולה נתעבת. גם בעלי טורים, עיתונאים ואזרחים פשוטים בגדה גינו את הרצח בחריפות. כבר מזמן מתאמץ "הארץ" לעטות הילה של מתינות לרשות הפלסטינית, לאבו מאזן ולסלאם פיאד, ראש ממשלת הרשות. למרות הטון הסלחני שנקט העיתון כלפי הרשות גם בנוגע לטבח באיתמר, ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר להפנות אצבע מאשימה דווקא אליה, תוך שהוא האשים אותה בהסתה פרועה שהובילה לרצח. לדבריו, "חברה שמתירה הסתה פרועה שכזו, סופה שמביאה לרצח ילדים". אם תחפשו דיווחים על אותה הסתה בעיתון "הארץ" ספק אם תמצאו. לא מכיוון שכתבי "הארץ" אינם מוטרדים מהסתה, הם דווקא מוטרדים ממנה מאוד. ב"הארץ" מקפידים לדווח על ההסתה כנגד ערביי ישראל, ועל אירועים כמו הצתת רכבים בצפת. לפני יומיים בלבד פרסם "הארץ" ידיעה המספרת כי על פי דו"ח של ארגון הנקרא "המטה למאבק בגזענות" ישנם בישראל מאות מקרי הסתה ואלימות, המופנים, כמה צפוי, כלפי ערבים: נרשמו 97 מקרים של הסתה כלפי אזרחים ערבים, בין היתר מצד רבנים ואישי ציבור. "אין צורך בפרשנות מתוחכמת של דברי ההסתה כנגד הציבור הערבי, שכן הדברים לא נאמרים ברמיזה ולא כבדרך אגב; ההסתה גלויה, פרועה ובוטה", נכתב בדו"ח. השימוש בדו"ח הנ"ל אינו מוסיף הרבה כבוד עיתונאי ל"הארץ". למשל, אחד מסעיפי הדו"ח הוא "פגיעה ברגשות דת" והוא מתייחס ל"פגיעה בדתות אחרות בידי יהודים". הוא עושה זאת באמצעות קיבוץ ידיעות שונות מרחבי האינטרנט ה"מוכיחות" את טענת הדו"ח. אחת מהידיעות היא על עצרת שהתקיימה השנה על ידי יהודים המוחים נגד הקשחת הנהלים של המשטרה בנוגע לעליית יהודים להר הבית. המקום היחיד בו אין חופש דת ליהודים; המקום היחיד בו אסור ליהודים לפתוח סידור או למלמל תפילה; המקום היחיד בו ישנה אפליה על רקע אתני/דתי – הוא הר הבית, וכנגד זה מחו באי העצרת. אך על פי הדו"ח שזכה לכותרת ב"הארץ" זוהי דוגמא ל"פגיעה בדתות אחרות בידי יהודים". האם מישהו ב"הארץ" קרא בכלל את ה"דו"ח" הנ"ל? האם זהו סוג המקור מתוכו מבקש "הארץ" להעביר אינפורמציה לקוראיו האינטליגנטים? שעה ש"הארץ" מצטט ומעניק חשיבות לדו"ח החד-צדדי והמעוות הנ"ל, הוא מתעלם ומזלזל בדו"חות על הסתה אמיתית של ערבים כלפי יהודים. כפי שכתבנו בעבר, "הארץ" ביטל וזלזל בדו"ח של "מבט לתקשורת הפלסטינית" על הסתה כלפי יהודים ברשות הפלסטינית, בתואנה שמדובר בדו"ח של "ארגון ימין". במילים אחרות, "הארץ" מתעלם מדו"ח מבוסס ורציני, אך מדווח ברצינות גמורה על דו"ח המגיע למסקנות מוזרות תוך שימוש במתודיקה לקויה במקרה הטוב (אגב, אם היה ל"הארץ" חשוב לספר כי "מבט לתקשורת הפלסטינית" הוא "ארגון ימין" לכאורה, מדוע לא הזכיר כי כל שותפיו של "המטה למאבק בגזענות" הם ארגוני שמאל?). בסיכומו של עניין, עיתון "הארץ" מנהל קמפיין נגד הסתה (אמיתית ומדומה) של יהודים כלפי ערבים, אך מתעלם לחלוטין מהסתה של ערבים ופלסטינים כלפי יהודים. במסגרת אי-הדיווח על הסתה פלסטינית, העיתון הקפיד לדווח על הגינוי של אבו מאזן לפיגוע באיתמר (שנאמר לאוזניים ישראליות בלבד), ובאופן כללי מקפיד להציג את הרשות כגוף מתון ושוחר שלום. ה"מתינות" של אבו מאזן אם ראשי הרשות הפלסטינית הם אכן אנשים מתונים, המתנגדים לטרור ורואים ברצח נשים וילדים "אירוע בזוי ולא אנושי", כיצד יסבירו את העובדות הבאות: · ביום שלפני הפיגוע באיתמר, טלוויזיית הרשות הפלסטינית הוקירה כבוד לאישה שהסיעה את המחבל המתאבד למסעדת סבארו, שם נרצחו 15 איש, ביניהם שלושת ילדי משפחת סחיווסחורדר והוריהם. · לפני כחודש אבו מאזן בחר להעניק $2000 למשפחתו של מחבל שביצע ניסיון לפיגוע במחסום בקעות. · לפני פחות מחודש יועצו של אבו מאזן, סאברי סעידם, נשא נאום בו הדגיש כי הנשק הפלסטיני חייב להיות מכוון כלפי ישראל. הוא אמר שיום מותה של דלאל מוגרבי (המחבלת הפלסטינית שהובילה את פיגוע "אוטובוס הדמים" בו נרצחו 37 ישראלים, ביניהם 12 ילדים) יצוין בחניכת כיכר על שמה באל-בירה. · לפני כשלשה שבועות העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית, "אל-חיאת אל-ג'דידה", הודיע על פתיחת טורניר כדורגל על שם וופאא' אידריס, המחבלת המתאבדת הפלסטינית הראשונה. · הטלוויזיה הפלסטינית, הנמצאת תחת שליטה ישירה של לשכת היו"ר עבאס, שידרה תשדירים המפארים את המחבל חבש חנאני, אשר נכנס במאי 2002 ליישוב איתמר ורצח שם שלושה תלמידים. כל אלו הם רק חלק קטן מתוך רשימה ארוכה של דוגמאות המדגימות את ההסתה כנגד מדינת ישראל ותושביה ברשות הפלסטינית. דוגמאות נוספות ניתן לראות באתר "מבט לתקשורת הפלסטינית" ובדו"ח מפורט שהוציא משרד ראש הממשלה. כיצד ייתכן ש"הארץ" בוחר שלא לדווח על ההסתה הפלסטינית וליצור מיצג שווא כאילו הרשות הפלסטינית מהווה גוף מתון העומד מאחורי הודעה הגינוי שנמסרה לאחר הפיגוע, ובו זמנית מוחה נמרצות נגד ההסתה היהודית כלפי ערבים? נראה שעיתון "הארץ" לא מעוניין בדיווח על חדשות אלא בסידור המציאות באופן המתיישב עם האג'נדה הפוליטית של עורכיו.