העיוורון החלקי של עקיבא אלדר

פרשן "הארץ" מעלה את הרדידות ואת החד-מימדיות לדרגת אומנות

עקיבא אלדר, הנחשב לאחד מבכירי הפרשנים ב"הארץ", מספק לנו עוד דוגמאות המעידות כי הוא מנתח את המציאות באופן מוטה ורדוד וכי הוא עיוור לכל עובדה אשר אינה מתיישבת עם השקפת עולמו.

במסגרת טור ("תודה אובמה", "הארץ", 21.2.11) בו הוא מתלונן על הווטו אותו הטילו האמריקאים במועצת הביטחון על הצעת ההחלטה לגנות את ההתנחלויות, הוא נכנס לליבם ומוחם של צעירי הפלסטינים ומתיימר לדבר בשמם. הוא מספר לקוראיו על:

[ה]דור הצעיר בשכם ובמזרח ירושלים, שמחפש זה יותר מ-43 שנה הזדמנויות להשתחרר מהכיבוש ולזכות בחופש ובכבוד.

הרדאר הסלקטיבי של אלדר לא הצליח לעלות כנראה על תוצאות של סקר עליו דיווחה הקולגה שלו בעיתון "הארץ", נטשה מוזגוביה. מוזגוביה דיווחה על סקר שנערך על ידי "פכטר הסקרים במזרח התיכון" האמריקאי בקרב תושבי מזרח ירושלים. למרות שאלדר טוען כי תושבי מזרח ירושלים "מחפשים הזדמנות להשתחרר מהכיבוש", הסקר מראה אחרת:

35% מעדיפים לקבל אזרחות ישראלית, בעוד 30% מעדיפים אזרחות פלסטינית. 35% סירבו לענות, וניתן לקוראים להפעיל את שיקול דעתם מדוע הם סירבו.

בתשובה לשאלה מה להערכתם רוצים אנשים בשכונה שלהם, 31% העריכו כי הם מעוניינים באזרחות פלסטינית ו-39% כי הם רוצים אזרחות ישראלית.

אם הבית שלהם יהיה בשטח פלסטיני, 40% אמרו שהם מתכוונים לעבור לישראל. אם הבית שלהם יהיה בשטח ישראלי, רק 27% מתכוונים לעבור לרשות הפלסטינית, בעוד 54% מעדיפים להישאר בישראל.

על מה התבסס אלדר בקביעתו המלומדת? כנראה על נטיית ליבו יותר מאשר על נתונים יבשים.

למחרת, בעקבות יוזמת שר החינוך להביא תלמידים לביקורים במערת המכפלה, ציטט אלדר מתוך כתב העת של הסתדרות המורים "הד החינוך" את דבר העורך ("גרביים במקום תותחים", "הארץ", 22.2.11):

"בבתי הספר לא לומדים באמת על הסכסוך עם הפלסטינים", כותב העורך, יורם הרפז. "לא לומדים על הנרטיב הלאומי שלהם; לא מבחינים במצבם בגבולות הקו הירוק ומחוצה לו; לא לומדים את שפתם; לא מתעמתים עם דעות קדומות וסטריאוטיפים; לא לומדים על מחלוקות בין היסטוריונים".

הרפז כותב, שהמהפכה המתחוללת בחברות שמסביבנו מכניסה את החינוך לשלום להקשר חדש, אך מעטים המחנכים שעוסקים בכך. הוא טוען, שכשם שהמנהיגות הפוליטית והפדגוגית במדינה אינה מקדמת את השלום, כך היא אינה פועלת לקידום החינוך לשלום.

רגע לפני שאלדר/הרפז רצים לקדם את מערכת החינוך באמצעות "הקשר חדש לחינוך לשלום", צריך לשאול אותם איפה הם היו עד עכשיו, בתקופת ההקשר הישן? תיאוריו של הרפז לגבי חוסר ההיכרות, הדעות הקדומות והסטריאוטיפים לא יכולים להיות מדיוקים יותר בכל הקשור למערכת החינוך הפלסטינית.

אתר "מבט לתקשורת הישראלית" עוסק בין השאר בתרגום וניתוח של ספרי לימוד במערכת החינוך הפלסטינית. הדוגמאות רבות, אך נצטט מתוך דו"ח אשר בחן ספרי לימוד לכיתה י"ב ב-2006:

מבט לתקשורת הפלסטינית מצא שבספרי הלימוד החדשים לכיתה י"ב לא נעשה נסיון לחנך לשלום ולדו-קיום עם ישראל. המחנכים הפלסטינים שוללים פעם אחר פעם את זכות הקיום של ישראל , מציגים את הקונפליקט כמלחמה דתית של האסלאם, מציגים את הקמת ישראל כמעשה של עושק ואי-צדק, ומציירים תמונה של המזרח התיכון – הן באופן מילולי והן באופן  ויזואלי – ללא ישראל.

הדו"ח בן 35 העמודים מביא דוגמאות לכינוייה הרבים של ישראל: "האויב הציוני", "הישות הציונית", "אויב עמינו" ו"הכנופיה הציונית". הוא מביא דוגמאות למפות בה ישראל לא קיימת ומדינת "פלסטין" נמתחת מהים התיכון ועד לירדן.

בהקדמה לדו"ח נכתב:

במקום להשתמש בהזדמנות הזו כדי לחנך את הדורות הבאים לחיות בשלום עם ישראל, ספרי הלימוד החדשים של הרשות הפלסטינית מפארים את הטרור, מלמדים את ילדיהם לשנוא את ישראל, שוללים את קיומה, ומגדירים את היחס לישראל כמאבק דתי ללא פשרות […] ספרי הלימוד החדשים של הרשות הפלסטינית מבטיחים שהדור הבא יגדל כשהוא רואה את ישראל כאויבת בלתי לגיטימית שיש לשנוא אותה ולהילחם בה, ולא כשכנה שצריך לשאת ולתת עימה במטרה לחיות איתה בשלום.

העובדות הנ"ל ידועות לכל מי שהתעניין אי פעם בחינוך הפלסטיני. אין כאן כל חידוש. למעשה, החינוך לשנאת ישראלים קיימת מימיה הראשונים של הרשות הפלסטינית. בהשוואה למערכת החינוך הפלסטינית, וגם בזכות עצמה, המערכת הישראלית היא מופת של חינוך לשלום.

בטורו הקודם התלונן עקיבא אלדר כי ישראל לא ביצעה את דרישת מפת הדרכים להקפיא את הבניה ביהודה ושומרון. אותה מפת דרכים גם דרשה מהרשות הפלסטינית להפסיק מיד את ההסתה. ספרי הלימוד מוכיחים כי הדבר לא נעשה.

במקום לחבוט בישראל, מדוע שעקיבא אלדר לא יכתוב על תחלואיה ופשעיה החינוכיים של הרשות הפלסטינית? מדוע שלא יערוך השוואה בין שתי מערכות החינוך במקום לצטט מתוך כתב העת של הסתדרות המורים? מדוע שלא יתלונן כי הרשות לא עומדת בדרישות מפת הדרכים, כפי שהוא עושה לגבי ישראל? אולי מכיוון שלא חדשות מעניינות אותו, כי אם סידור ומיון המציאות על פי השקפת עולמו.

עקיבא אלדר מצייר מציאות מאד חד ממדית בכמעט כל טור שהוא כותב. חבל שישנים קוראים שחושבים שהם מקבלים ניתוחים אינטליגנטים ומלומדים של המציאות אך למעשה מקבלים תמונה רדודה וחד צדדית המבוססת על שגיון הכותב ולא על עובדות.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות