הפרדה גזענית בירושלים, האמנם? ישי גולדפלם | 15.08.11 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס מאמר המערכת של עיתון "הארץ" התלונן הבוקר על הכרזתו של שר הפנים על בניית מאות יחידות דיור חדשות בשכונות הירושלמיות פסגת זאב, הר חומה ורמת שלמה. ("ניצול המצוקה", 15.8.11). העיתון לא קיבל את טענת אלי ישי כי הבניה נועדה להקל על מצוקת הדיור, אלא טען שמדובר בתפיסת טרמפ על מחאת הדיור כדי לקבוע קביעה מדינית. עפ"י המאמר: אף שמצוקת הדיור והשירותים הציבוריים של הפלסטינים גדולה שבעתיים ממצוקתם של השכנים היהודים, כל תוכניות הבנייה החדשות מיועדות אך ורק לאוכלוסייה היהודית. זהו משפט דמגוגי. כפי שירושלמים רבים יודעים וכפי שכבר כתבנו בעבר, גם ערבים קונים ושוכרים בתים בשכונות "יהודיות", במיוחד בפסגת זאב ונווה יעקב. כבר ב-2007 כתב דני רובנישטיין ב"הארץ": […] וזה אולי השינוי החברתי הדרמטי ביותר שמתרחש עכשיו. מאות, ואולי יותר, משפחות ערביות החלו לשכור דירות, ואף לקנות בתים ודירות, בשכונות היהודיות של מזרח ירושלים. בבית דירות גדול בכניסה לשכונת הגבעה הצרפתית נמצא ש-15 מ-22 הדירות מאוכלסות בערבים. מחציתם ערבים ישראלים שבאו מנצרת ומשפרעם ללמוד ולעבוד בירושלים, ואלה פתחו את הדרך לשכירת דירות על ידי ערבים ירושלמים. בבית קפה בגבעה הצרפתית מצאתי בשבוע שעבר את עיתון "אל-קודס" שבעל הקפה שומר ללקוחותיו הערבים. התופעה מוכרת גם בשכונות פסגת זאב, ובעיקר בנוה יעקב, שם מתגוררת אוכלוסייה יהודית חלשה מבחינה כלכלית. אם לשכור דירה בנוה יעקב עולה 500 דולר, ובבית חנינה הסמוכה לפעמים כמעט כפול – דבר לא יעצור את כניסת הערבים לנוה יעקב ("אבו שוקרי מחפש דירה בפסגת זאב", 18.12.07). נכון למאי 2010, הערכת עיריית ירושלים היתה כי כ-1000 משפחות ערביות עברו להתגורר בשכונות היהודיות בצפון ירושלים בלבד. בסקר אוכלוסין שביצע מכון ישראל לחקר ירושלים ב-2008, עולה כי רק בפסגת זאב התגוררו אז כ-3,100 תושבים ערבים. אין שום מניעה, לא על פי החוק המוניציפאלי ולא על פי החוק הארצי, מאזרח או תושב ערבי לרכוש או לשכור דירה בכל חלקי ירושלים, גם במזרח וגם במערב. הדמוגרפיה המשתנה של צפון ירושלים מהווה את ההוכחה לכך ומבטאת שינויים טבעיים שמתרחשים בעיר מעורבת. המשפט "בניה המיועדת אך ורק לאוכלוסיה יהודית", מעבר להיותו דמגוגי, עיוור למציאות הנוכחית בבירת ישראל, ובלאו הכי מעוור את קוראיו.
