הקבר של הנוצרי מחולל יותר

מדוע התקשורת הממוסדת מזדעזעת כשקבר של נוצרי או מוסלמי מחולל, אך מתעלמת כמעט לחלוטין מחילול קברים של יהודים ואלימות כלפי הפוקדים אותם, פעולות המתרחשות לעיתים הרבה יותר תכופות?

נחום ברנע, בכיר פרשני 'ידיעות אחרונות', החליט להקדיש כמעט חצי מטורו ב'מוסף לשבת' מהשבוע שעבר (11.10.13) למעשה וונדליזם מכוער שנעשה בבית קברות נוצרי בהר ציון בירושלים – צלבים שהורכבו על חלק מהמצבות, נותצו באישון לילה. המשטרה עצרה ארבעה חשודים (שניים מהם פעילים "בנוער הגבעות", לפי ברנע), ושחררה אותם לאחר שלשה ימים.

לברנע ביקורת חריפה ביותר כלפי נבחרי הציבור בכל הקשור לחילול קברים:

מוונדליזם בבית קברות אף אחד לא מת. אף על פי כן, הצביעות צועקת לשמיים. שרים שמזדעקים בכל פעם שמתגלה כתובת נאצה בבית קברות יהודי באירופה, לא מזיזים אצבע כאשר מחללים קברים תחת שלטונם. הם טוענים שרק ישראל יודעת לשמור על במקומות הקדושים לכל הדתות, אבל בפועל נרדמים בשמירה.

באופן אירוני, את ביקורתו הנוקבת של ברנע כלפי השרים – צביעות, אי הזזת אצבע והרדמות בשמירה – ניתן להפנות כלפי לא פחות מאשר נחום ברנע בעצמו. זאת מכיוון שחילול קברי יהודים המתרחש ברחבי הארץ בכלל, ובהר הזיתים בפרט, בהיקפים העולים על חילול קברי הנוצרים בידי יהודים עשרות מונים, אינו זוכים לחצי מטורו של ברנע, גם לא לשליש, לרבע, למשפט או למילה.

למותר לציין כי השחתת קברים נוצריים, מוסלמיים, יהודיים או אחרים, היא מעשה שפל, ועושיו ראויים לגינוי ולעונש. השאלה היאמהי מידת ההוגנות והיושרה העיתונאית שבמשקל החריג שמייחס ברנע דווקא לחילול קברים נוצריים. בקיץ האחרון, למשל, היו אלה דווקא קברי יהודים שחוללו מול הר ציון. ברנע התעלם. ארבעה ימים לפני השחתת הצלבים בהר ציון, ביצעו ערבים ניסיון לינץ' במשפחה יהודית אמריקנית שעלתה לקבר סב המשפחה בהר הזיתים. סלעים ובלוקים שיודו ממרחק קצר ניפצו את שמשות הרכב. אחד מבני המשפחה נפגע בראשו ופונה לבית חולים. גם מזה ברנע התעלם. ניתוץ הצלבים בהר ציון ראוי לסיקור, אין ויכוח, אולם מה בדבר האירועים האחרים?

מבט רחב יותר על הפתולוגיה התקשורתית בנוגע לסיקור פעולות תג מחיר בכלל, וחילול קברי נוצרים ומוסלמים בפרט, מראה שברנע בסך הכל מייצג תופעה רחבה ורווחת, המאפיינת את כל הזרם המרכזי בתקשורת הישראלית. על אף שהשחתת קברי יהודים והתעלמות התקשורת מכך היא עניין ארוך שנים, הנה דוגמאות אחדות לחוסר האיזון הקיצוני בין המציאות לבין סיקורה, מהחודשים האחרונים בלבד:

·         בפברואר 2012 קיימה ועדת העלייה והקליטה של הכנסת דיון מיוחד במצב הביטחון המדורדר בהר הזיתים, בעקבות עשרות מקרי השחתת קברים ותקיפת אבלים בחודשים האחרונים שלפני כינוס הועדה. כלי התקשורת היחידים שדיווחו על ישיבת הועדה, היו ערוץ 7 והאתר הדתי 'כיפה'. באותו חודש, לעומת זאת, כתובות נאצה שרוססו בכפר הפלסטיני לובן א-שרקיה, זכו לכותרות בולטות ב'וואלה!' וב'הארץ'.

·         בינואר 2013, חוללו קברי יהודים בהר הזיתים. שורת מצבות נותצה ופסולת בניין הושלכה פנימה. כלי התקשורת היחיד לדווח: ערוץ 7. באותו חודש, רוססו כתובות נאצה ונוקבו צמיגי מכוניות בכפר הפלסטיני קבלאן. צילומים וכותרות בולטות על כך הופיעו באתרים ynet ו'וואלה!'.

·         ביוני האחרון, קיימה ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת דיון מיוחד על "הוונדליזם החמור בהר הזיתים", אותו הגדיר יו"ר הועדה (דווקא ח"כ ממפלגת 'התנועה') "סמל לערעור הריבונות". כלי התקשורת היחיד לדווח: ערוץ 7. באותו חודש <spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;="" ;="">רעשו</spanmso-ascii-theme-font:="">כלכלי<spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;=""> התקשורת עקב ריסוס כתובות וניקוב צמיגים בכפר אבו גוש. </spanmso-ascii-theme-font:="">

·         חודש מאוחר יותר, ביולי 2013, התקיים בכנסת דיון מיוחד בהשתתפות חברי כנסת ונציגי הוועד לשמירה על הר הזיתים, בעקבות 300(!) תקיפות של ערבים כלפי יהודים שעלו לקברי בני משפחותיהם בשנה האחרונה בלבד. כלי התקשורת היחיד לדווח: ערוץ 7. על מעצרם של שני חשודים בהצתת דלת ובריסוס כתובות על קירות מנזר בלטרון, שאירע באותו חודש, דיווחו<spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;=""> בבולטות<spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;=""> כלכלי<spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;=""> התקשורת. </spanmso-ascii-theme-font:=""></spanmso-ascii-theme-font:=""></spanmso-ascii-theme-font:="">

·         בספטמבר האחרון, בעיצומו של יום הכיפורים, <spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;="" ;="">חוללו עשרות קברים</spanmso-ascii-theme-font:=""> בבית העלמין של קיבוץ מזרע בעמק יזרעאל. המשטרה עצרה ארבעה חשודים, צעירים מכפר יפיע השכן. למעט מבזק ב-ynet, שייחס את המעשה ל'אלמונים', סוקר האירוע רק ב-'נענע 10'. באותו חודש, לעומת זאת, דיווחה<spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;=""> התקשורת<spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;=""> הארצית בהרחבה על ניקוב צמיגים וריסוס כתובות בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. </spanmso-ascii-theme-font:=""></spanmso-ascii-theme-font:="">

כדאי להוסיף כי חילול קברי יהודים בהר הזיתים לא התחיל אתמול. בבית הקברות העתיק, בו קוברים יהודים את מתיהם מזה 2,700 שנה, הושחתו לאורך השנים מאות ואלפי קברים. חוקר ירושלים הנודע, זאב וילנאי, מתאר בספרו <spanmso-ascii-theme-font:="" minor-bidi;="">"ירושלים – העיר העתיקה וסביבותיה", איך כבר לפני קרוב למאה שנה, היו תושבי הכפרים הערבים הסמוכים להר הזיתים, מתפרנסים מגביית דמי חסות מהיהודים האבלים העולים לבית הקברות שבהר הזיתים, וממעשי שוד בהם לאחר מכן. בשנות התשעים, הושחתו ונשרפומערות הקבורה של אדמו"רי גור בהר, על ספרי הקודש שהיו בהן. כנופיות צעירים פלסטיניים שעסקו במשך השנים בחילול הקברים ובעשיית צרכים עליהם, טענו לאחר נתפסו, שעשו זאת כיוון שלטענתם "ההר שייך לפלסטינים". לאחר שההפקרות הביטחונית במקום ובדרך אליו נעשתה בלתי נסבלת, הוחלט על הקמת משמר אזרחי וולונטרי, שיאבטח בעצמו את בית הקברות והבאים בשעריו. תחנת משטרה מיוחדת הוקמה במקום, כדי לתת מענה למצב. למעלה ממאה מצלמות מעקב הותקנו בהר, כדי להרתיע את מנתצי המצבות וללכוד אותם. הן הניבו, בין היתר, את התיעוד הזה, בו נראה צעיר ערבי מהאזור במהלך בילוי אופייני.  </spanmso-ascii-theme-font:="">

אבל חילול קברי יהודים, מסתבר, אינו נחשב בישראל לחדשות. לא כן חילול קברים, או ריסוס כתובות נאצה, נגד מוסלמים או נוצרים. וזאת למרות שפוגענות כזו כלפי מוסלמים ונוצרים, בטלה בשישים ואף בשישים ריבוא, לעומת פוגענות מקבילה כלפי יהודים.

לא תמיד היה זה כך. מעניין להיזכר שאת מקצוע העיתונות למד נחום ברנע בעיתון 'דבר'. אותו העיתון שב-18.8.1925, ארבעים שנה לפני שקלט לשורותיו את הסטודנט הצעיר ברנע, דיווח כך:

העובר לפנות ערב על יד בית הקברות היהודי בירושלים, בדרך יריחו, יהיה עד למחזה זה: עדרי צאן רבים רועים בשדותיו, ערביות כובשות בו שבילים לשם קיצור הדרך, להקות נערים ערבים קופצים מקבר אל קבר לשם ספורט. האם אין בירושלים שום מוסר אשר מפני "יקירי דשכבי" ידאג לבית המנוחות לבל יתעללו ולבל יהפכוהו למקום מרעה וצחוק?

היו זמנים.

עדכון – תגובת נחום ברנע:

"הערה אחת, טריוויאלית: עסקתי בהרחבה בהרס מצבות על הר הזיתים לפני שנים אחדות, באותו מקום שבו נדפס הקטע על הר ציון. החבלות במצבות היו עבודה פלסטינית. ההזנחה וההרס נבעו מריבות בין חברות קדישא. המצב בהר הזיתים השתפר מאז, לפחות על-פי התרשמותי בסיור שערכתי שם באחרונה.

"אגב, בקטע שכתבתי לא פטרתי את הלותרנים והאנגליקנים מאחריות לנזק. 

"הערה שניה: מדינת ישראל רואה את עצמה כשומרת המקומות הקדושים של כל הדתות. זה אחד הטיעונים המרכזיים שלנו בזירה הבינלאומית. לכן יש מקום לביקורת כאשר המדינה מפקירה את השמירה על אתר ידוע מאוד, וחשוב מאוד, בירושלים.

"אשר לפעולות תג מחיר, נדמה לי שאני פטור מלנמק עד כמה הן מסוכנות. על הסוגיה הזאת יש הסכמה רחבה, מציבור המתנחלים ועד השמאל וכמובן, רשויות אכיפת החוק".