התנועה לפירוק המדינה היהודית

(15.9.11)
האם ישראל נתונה תחת מתקפת דה-לגיטימציה או שמא מדובר בתופעה שולית שהשימוש בה נעשה מסיבות פוליטיות? האם יש למדינת ישראל ממה לחשוש או שמא היא מנפחת ביקורת לגיטימית למימדים מפלצתיים?

האם ישראל נתונה תחת מתקפת דה-לגיטימציה או שמא מדובר בתופעה שולית שהשימוש בה נעשה מסיבות פוליטיות? האם יש למדינת ישראל ממה לחשוש או שמא היא מנפחת ביקורת לגיטימית למימדים מפלצתיים?

באותו שבוע בו מתכוונים הפלסטינים לבקש הכרה מהאו"ם כמדינה עצמאית, תיערך במקביל ובאותו מקום ועידה בינלאומית בחסות האו"ם אשר קיומה אינו זוכה לאותה חשיפה בתקשורת הישראלית למרות שהשלכותיה אינן פחות חשובות. השם הבלתי רשמי של הועידה הוא "דרבן 3" והשנה היא מציינת עשור לועידת דרבן הראשונה אשר שמה הרשמי היה "הוועידה הבינלאומית נגד גזענות".

ועידת דרבן הראשונה זכורה לרע מכיוון שהיא הפכה לפסטיבל שנאה אנטי-ישראלי. חיצי הועידה כמו גם של פורום הארגונים הלא ממשלתיים אשר היו אף הם בדרבן הופנו כמעט אך ורק אל עבר ישראל. במהלך הועידה ביקשו חלק ממשתתפיה לאשר במסמך הסיכום כי ציונות היא גזענות וכי ישראל עוסקת בטיהור אתני של הפלסטינים. שום טענה דומה לא הופנתה כלפי אף מדינה נוספת.

ועידת דרבן הראשונה היוותה מפנה דרמטי ביחס הבינלאומי כלפי ישראל אשר בא לידי ביטוי במה שמכונה "אסטרטגית דרבן", מונח אותו טבע ג'רלד שטיינברג, מנכ"ל NGO-Monitor. אסטרטגיה זו גורסת כי הדרך האפקטיבית ביותר לתקוף ולהחליש את ישראל בזירה הבינלאומית היא על ידי ערעור מעמדה ופגיעה בלגיטימציה שלה בעולם, ובמקביל חיזוק וקידום הנרטיב הפלסטיני.

יש מי שמבקש להמעיט או לבטל את התופעה הזו, ודוגמא לכך קיבלנו בטור של שלמה כהן ב'ידיעות אחרונות' מלפני מספר ימים, תחת הכותרת "אגדת הדה-לגיטימציה" (31.8.11). כהן טוען כי מדובר בתופעה שולית וחסרת משמעות שהשימוש בה נעשה משיקולים פוליטיים בלבד.

הוא מפרט:

יבבות הדה לגיטימציה מוגזמות מאוד […]

אכן היו בעבר כוחות משמעותיים שפעלו לדה לגיטימציה של ישראל, כמו העולם הקומוניסטי ומדינות עולם שלישי. אך מאבקם נכשל והתאייד. יש עדיין ניסיונות כאלה מצד כמה גורמים, בעיקר ערביים או אסלאמיים, וגם כמה קבוצות קיצוניות רדיקליות, באירופה ובצפון אמריקה. אין להם משקל ציבורי משמעותי מחוץ לעולם המוסלמי-ערבי. יש להם נוכחות קטנה אך רועשת בעיקר באקדמיה ובקמפוסים. אלא שהיום היהודים בקמפוסים, סטודנטים וסגל, הרבה יותר חזקים וקולניים […]

אגדת הדה לגיטימציה איננה משרתת צרכים אמיתיים בזירה הבינ"ל. היא מוכתבת משיקולי פנים. היא חלק מגל ההתלהמות הכוחני הימני-מתנחלי בישראל פנימה […]

אגדת הדה לגיטימציה הייתה תמיד קרדום של ממשלות שהתקשו להתמודד עם ביקורת לגיטימית.

אם כן, אגדה או מציאות? יבבה או אזהרה? התלהמות ימנית-מתנחלית, או סכנה אמיתית למדינת ישראל? ביקורת לגיטימית או קמפיין מאורגן לערעור זכות קיומה של המדינה היהודית? נבחן את הדברים.

"התבוסה של ישראל הציונית"

הכלי שמשמש כחוד החנית של מלחמת הדה-לגיטימציה נגד ישראל הוא ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) שכבר מהווה תנועה עולמית. לכאורה ניתן לטעון כי הרצון להחרים את ישראל נובע מהתנגדות למדיניות של ממשלתה ולא מהתנגדות לעצם קיומה. כדאי, אם כן, להאזין לדבריהם של הפעילים הבולטים של ה-BDS (שלשת המקורות הראשונים נלקחו מכתב העת "מראות" של מכון ראות):

  • הפובליציסט ופעיל ה-BDS אחמד מור: "משמעותו של ה-BDS הוא אכן הסוף של המדינה היהודית… אני רואה את תנועת ה-BDS כפרויקט ארוך טווח בעל פוטנציאל טרנספורמציה רדיקאלי… ההצלחה של תנועת ה-BDS קשורה באופן ישיר בהצלחתנו… לערער על הציונות כדרך לגיטימית להתייחס לעולם".

  • רוני קסרילס (Kasrils), תומך נלהב ב-BDS, כתב במסגרת שבוע האפרטהייד הישראלי: "BDS מייצג שלוש מילים שיסייעו לקדם את התבוסה של ישראל הציונית ואת הניצחון לפלסטין".

·         דר' חיידר עיד, מרצה באוניברסיטת אלאקצא בעזה: "באמצעות לחץ המופעל על ידי הקהילה הבין לאומית באמצעות BDS אנו סבורים כי ישראל עצמה תוכל לעבור טרנספורמציה למדינה דמוקרטית חילונית, לאחר חזרתם של 6 מליון פלסטינים שטוהרו ממנה אתנית ב-1948… לכן אנו סבורים כי אחד מהכלים המרכזיים של המאבק למדינה חילונית דמוקרטית הוא ה-BDS".

·         עלי אבו מינה, ממייסדי המגזין המקוון "Electronic Intifada", הסביר במהלך הרצאה במכללת המפשייר: "אובדן הלגיטימציה עבור משטר האפרטהייד (הדרום-אפריקאני) היה מחולל השינוי, וכאשר מערכת מאבדת את הלגיטימיות שלה, כל כלי הנשק שבעולם לא יוכלו להגן עליה… אנו מתחילים לראות אובדן דומה של לגיטימציה כלפי הציונות". (11.21.09, Conference in Hampshire College).

פעילי החרם קוראים תיגר על הזכות של מדינת ישראל להתקיים כמות שהיא. הם תומכים בחזון מדינה אחת ובפירוק מדינת ישראל היהודית. כיצד ניתן להתייחס לאמירות המפקפקות בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כביקורת לגיטימית? האם חתירה לתבוסה ציונית מוגדרת על ידי כהן כביקורת?

קרוב יותר לבית, כתב באפריל האחרון העיתונאי הערבי-ישראלי זוהיר אנדראוס ב'הארץ':

אם המצב של ישראל הולך מן הפח אל הפחת, אז מחובתנו לנצל את הזדמנות הפז הזאת ולהשתתף באופן פעיל בניסיון לחשוף את חרפתה של ישראל, שהפכה ל'מדינת כל פשיסטֶיהָ'. עלינו […] להשתתף בפעילות החשובה של הדה-לגיטימציה לישראל.

העיתונאי רון בן ישי הגדיר את הדה-לגיטימציה כמלחמה של ממש. לדבריו מדובר במתקפה גלובלית המתקיימת בארבע זירות – תקשורתית, מדינית, משפטית וכלכלית – שתכליתה לשלול מישראל את הלגיטימציה להשתמש בכוחה הצבאי כדי להגן על ריבונותה ועל שלומם הפיזי של אזרחיה, ובהמשך לשלול את הלגיטימציה הבינלאומית לעצם קיומה של מדינת היהודים.

זהו הקונטקסט לאורו יש לבחון את מגוון החרמות שישראל חווה בזמן האחרון במישור הכלכלי (למשל ניסיונות לשכנע קרנות פנסיה בינלאומיות למשוך השקעות מחברות הסוחרות עם ישראל), התרבותי (למשל ביטול הופעות מחו"ל וביטול תערוכות ישראליות בחו"ל) והאקדמי (למשל הרחקת סטודנטים ישראלים מתחרות, וביטול הזמנתם של מומחים ישראליים לכנס רפואי).

אבל היהודים דווקא מוצלחים

 

טענתו של כהן כי יש לדה-לגיטימטורים "נוכחות קטנה אך רועשת בעיקר באקדמיה ובקמפוסים" כלל לא מורידה מחומרת התופעה. נשיא ארה"ב העתידי, כמו גם המנהיגים העתידיים של רוב המדינות המערביות, לומדים כרגע בקמפוסים היוקרתיים באירופה ובארה"ב, והם חשופים במשך כל שהותם שם לרעל האנטי-ישראלי הקיים באופן דומיננטי ברוב הקמפוסים.

בהמשך מנסה כהן להסביר מדוע מצבה של ישראל טוב מכפי שמנסים לצייר אותו:

יהודים ניצבים בפסגות של הפירמידות החברתיות, הפוליטיות, העסקיות, המדעיות והתרבותיות בכל מקום שבו הם חיים.

גם טענה זו אינה מחזקת את דבריו של כהן בשום צורה שהיא. ודאי שיהודים הגיעו לעמדות מפתח רבות בעולם אך מלחמת הדה-לגיטימציה נוגעת לישראל ולא ליהודים. יתרה מכך, חלק ממובילי המאבק האנטי-ישראלי הנלהבים ביותר הם יהודים בעצמם כך שמציאותם של יהודים בתפקידי מפתח לא משנה כהוא זה את המתקפה המתנהלת כנגד מדינת ישראל.

כהן ממשיך לעסוק ביהדות העולמית וטוען שגם היא מתנגדת למושג "דה-לגיטימציה":

סיסמאות הדה לגיטימציה נתפסות בעולם כזעקת הקוזק הנגזל. איש אינו מתייחס אליהן ברצינות. ארגונים יהודיים חשובים מתנגדים לקו תעמולה זה, ונמנעים מלהשתתף בו, כי הוא מקשה עליהם להסביר את ענייניה האמיתיים של ישראל.

חבל שכהן לא מפרט מי הם אותם ארגונים יהודיים חשובים, מכיוון שלפני כשנה הכריזו מרבית הארגונים היהודיים החשובים בעולם על מלחמה בדה-לגיטימציה שמופנית כלפי מדינת ישראל. בהצהרה לה שותפות הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה ביניהם הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס והפדרציה היהודית של טורנטו, וארגון ה-Jewish Council for Public Affairs הוחלט להשקיע ששה מיליון דולרים בתוכנית תלת שנתית שמטרתה לשים בראש סדר העדיפויות את המלחמה בדה-לגיטימציה.

מעבר לכך, לפני כשנה התקיימה ועידת ענק בירושלים בהשתתפות נציגים מכל הארגונים היהודיים בעולם (בה השתתף גם ארגון 'פרספקטיבה'), תחת הכותרת "בניית שיתוף פעולה אפקטיבי על מנת להדוף את המתקפה על הלגיטימיות של ישראל",  אז על מי בדיוק מדבר שלמה כהן?

הטמנת ראש בחול

כהן ממשיך לתאר באופוריה גם את מצבה של ישראל באירופה:

המציאות היא שלמרות התנהלות בעייתית מאוד של ישראל בשנים האחרונות – מעולם לא היו העם היהודי ומדינת ישראל מקובלים כל כך. […] למרות מסורות אנטישמיות והיסטוריה של שנאת זרים, מדינות אירופה, ממשלות ועמים, מקיימים יחסים ידידותיים אמיצים עם ישראל.                                                             

נראה כי אין חולק שיחסיה של ישראל עם מדינות אירופה נמצא בשפל המדרגה, מלבד אולי שלמה כהן. ארצות סקנדינביה עברו ממצב של ידידות למתיחת ביקורת גלויה על ישראל וליחס עוין כלפיה. סקרי דעת קהל באירופה מצביעים על ירידה רצופה ומשמעותית בדימוי של ישראל.

בנייר עמדה של המכון למדיניות העם היהודי שנסמך על תכנים שהובאו על ידי תא"ל (במיל.) מייק הרצוג נכתב:

ראשית, מוסכם כי לפנינו תופעה משמעותית בעלת פוטנציאל אסטרטגי הן משום חומרתה והן משום שלגיטימציה הינה מרכיב חשוב בביטחון הלאומי של ישראל. הוצגו נתונים מדאיגים על ירידה חמורה בדימויה של ישראל בדעת הקהל הבינלאומית ובעיקר באירופה.

נראה כי הביטוי "יחסים ידידותיים אמיצים" מבטא יותר משאלת לב מאשר את המצב בפועל. במציאות, יחסי ישראל ומדינות אירופה נמצאים בנקודת שפל כשברקע גוברים גילויי אנטישמיות, ביקורת קשה על המדיניות הישראלית, ואף עוינות גלויה כלפיה. גם אם נדמה כי חלק מגילויי האיבה נובעים מתוך ביקורת לגיטימית נגד מדיניות ישראל, הרי שמי שמושך בחוטים ויוצר את האווירה האנטי-ישראלית הם אותם ארגוני ופעילי BDS אשר מוציאים לפועל את אסטרטגית דרבן.

חשוב לציין כי התקשורת מהווה מרכיב מרכזי במלחמה המודרנית המתנהלת נגד מדינת ישראל. כאשר כלי תקשורת ישראליים מפרסמים, גם ללא כוונת זדון, נתונים לא מדויקים או שקריים, משמיטים מידע ומסלפים אותו הם מתדלקים את המתקפה חסרת המעצורים של אותם פעילים אנטי-ישראליים הניזונים והמשגשגים מדיסאינפורמציה. מניעת תופעה זו היא שעומדת בבסיס עבודתה של 'פרספקטיבה'.

למרבה הצער מתקפת הדה-לגיטימציה על ישראל אינה אגדה. מדובר בתופעה מסוכנת שמתנהלת בימים אלו ללא הפסקה בחזיתות שונות על ידי ארגונים רבים אשר לעיתים מצליחים במשימתם. שלמה כהן לא עושה טובה לעצמו או למדינת ישראל על ידי הטמנת ראשו בחול ועל ידי תיאור ארגונים השואפים להביא לקץ המדינה היהודית כמי שמותחים עליה ביקורת לגיטימית.

 

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות