וושינגטון פוסט? עיתון זניח חנן עמיאור | 12.11.13 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס מאמר המערכת של ה'ניו יורק טיימס' (Iran Nuclear Talks: Unfinished, but Alive, 12.1 12.יהו, ני שהתפרסם בניו יורק טיימס 1), התפרסם בהרחבה בכותרות ראשיות בתקשורת הישראלית. קל לנחש למה: המאמר, ביקורתי ביותר כלפי רה"מ נתניהו, מאשים אותו ביצירת היסטריה כלפי הסכם הגרעין שמגבשות המעצמות עם איראן, בכך שהוא מפריע למאמצים להשיגו, ובכך שאין לו אלטרנטיבה טובה יותר. האומנם אין אלטרנטיבה טובה יותר? במקביל לפרסום ב'ניו יורק טיימס', פרסם גם ה'וושינגטון פוסט', אף הוא עיתון אמריקני רב חשיבות (תחת התנאי שהוא מבטא את העמדות שמקובלות על התקשורת הישראלית), מאמר מערכת בנושא (No Iran deal, but a chance for a better strategy,12.11) אלא שבניגוד למערכת הטיימס, שקבעה שאין אלטרנטיבה ולכן אין גם מקום ליצירת היסטריה, בעיני מערכת הפוסט דווקא יש אלטרנטיבה. ולא סתם אלטרנטיבה, אלא בדיוק האלטרנטיבה שאותה מציע אותו נתניהו היסטרי ומפריע וחסר אלטרנטיבה. הפוסט, אף הוא במשבצת היוקרתית של מאמר המערכת, ובדיוק במקביל לטיימס, מציע לנצל את אי ההגעה להסכם בז'נבה, למקצה שיפורים משמעותי בדרישות המעצמות מאיראן. מי ששמע את נתניהו מתבטא בסוגיה ביומיים האחרונים, יכול היה לחשוב שההצעה הזו ממש נכתבה מפיו. גם הוא, כמו הפוסט (או שמא גם הפוסט, כמוהו), מציעים לנצל את הזמן שנותר עד לסבב השיחות הבא כדי להקשיח עמדות ולהעלות את הדרישות מהאיראנים. את הלעג של ה'ניו יורק טיימס' קיבל הציבור בחדווה מכל כלי התקשורת הישראליים. מהתמיכה בעמדת ממשלת ישראל ב'וושינגטון פוסט', לעומת זאת, התעלמו כולם כאילו לא היתה. האם ה'ניו יורק טיימס' הוא העיתון האמריקני החשוב היחיד? פעם נוספת מסתבר שבתקשורת הישראלית, הכל לפי העניין.