זעם ב'גרדיאן': ליהוק גל גדות כקלאופטרה הוא "צעד לאחור" ו"סטנדרט לבן"

מאת אדם לביק

במהלך השבוע שעבר, האגפים היותר רדיקליים ברשתות החברתיות סערו בזעם בעקבות ההחלטה ללהק את גל גדות לתפקיד קלאופטרה בסרט חדש. הכיצד שחקנית יהודייה-ישראלית בהירת עור נבחרה לגלם אייקון היסטורי מצרי?

עם זאת, היוצרות התהפכו במהרה, כשלוחמי הצדק הזועמים הושמו ללעג ולקלס עקב בורותם ברקע האתני של המלכה המצרית. כפי שציינו רבים, כולל כותב התסריט לסרט, קלאופטרה לא הייתה ערביה וגם לא שחורה, אלא יוונית מקדונית.

כאן נכנס לפולמוס עיתון ה'גרדיאן' הבריטי, שפרסם מאמר מאת הכותבת חנה פלינט, תחת הכותרת "גל גדות כקלאופטרה זה צעד לאחור לייצוגיות בהוליווד". פלינט מסכימה שקלאופטרה הייתה יוונית-מקדונית מצד אביה תלמי ה12, אולם היא מתמקדת בטענה ש"הרקע האתני של אמה נותר לא ברור", ושייתכן שלמלכה המצרית "היה רקע מעורב".

פלינט מכירה בכך שגדות נותנת מענה לצורך בייצוג מהמזרח התיכון וצפון-אפריקה, ושהיא "אינה בחירה מערבית כמו אנג'לינה ג'ולי או ליידי גאגא" – ששמות שתיהן הוזכרו בעבר ביחס לתפקיד. עם זאת, היא טוענת שבחירתה של גדות "מנציחה סטנדרט לבן של מחילה".

זה מפתה לשחק בתנאים של ה'גרדיאן', ולנסות להסביר במונחים שלהם למה אין בעיה בכך שגל גדות תשחק את קלאופטרה. בתגובה לטענתה של פלינט, לפיה ליהוק גדות הוא דוגמא לאופן בו הקולנוע "משתלט על מרחבים זרים", נזכיר שאביה של גל גדות הוא ישראלי דור שישי, ועל כן יש לה שורשים עמוקים במזרח התיכון.

נוכל גם להפריך את טענתה המרומזת של פלינט, שגל גדות היא דוגמא לפריבילגיה לבנה, בכך שכל משפחתו של סבה מצד אמה נרצחה בשואה. אפשר גם לערער על הרציונל הבעייתי של מסגור יהודים כ"לבנים". נציין גם שהסרט המכונה "צעד לאחור" לא רק מציג אישה בתפקיד הראשי, אלא גם מבוים על ידי אישה, בהקשר של ייצוג-חסר לבמאיות בהוליווד.

אבל אנחנו לא נשחק את המשחק הזה. אנו דוחים את הטענה שערכם של רעיונות נגזר מהזהות הגזעית, אתנית או מגדרית של האנשים המביעים אותם. במקרה של גל גדות, אנו דוחים את הרעיון שהיכולת – או הזכות – של שחקנים לגלם דמויות היסטוריות נקבע לפי צבע עורם או כל גזירת-גורל מקרית אחרת.

מהו משחק, אם לא התעלות מעל הגבולות הצרים של התורשה הגנטית והתרבותית?

ועם זאת, הסיפור כאן הוא לא אודות שחקנית אחת וסרט אחד.

הסיפור הוא על ה'גרדיאן' – וכלי תקשורת אחרים – שמאמצים פוליטיקה רגרסיבית של מהותנות גזעית. פוליטיקה זו היא במהותה עוינת את אחד הרעיונות העוצמתיים ביותר של הליברליזם, כפי שבוטא על ידי אחד מדובריו הרהוטים ביותר: שעלינו לשאוף לחברה בה איננו נשפטים על פי צבע עורנו, אלא לפי תכונות האופי שלנו.

ה'גרדיאן' לא יכול לאחוז במקל משני קצותיו: לטעון שהוא "הקול המוביל של הליברליזם", ובמקביל לאמץ רעיונות המנוגדים בתכלית לערכים הליברליים.

המאמר המקורי פורסם ב- CAMERA-UK. עיבד ותרגם מאנגלית: שלומי בן מאיר