טענת שקר חדשה ישנה: "אפרטהייד מים"

'הארץ' טוען שישראל לא רק מפלה פלסטינים בהקצאות מים, היא נוקטת כלפיהם "מדיניות אכזרית של הצמאה". האמת, כרגיל, הפוכה

אפרטהייד מים? המציאות בגבעות. (צילם אברהם שפירא במאחז הבלתי חוקי 'גבעת רמת מגרון')

ביום ראשון התפרסם ב'הארץ' מאמר מאת דובר ארגון 'לוחמים לשלום', יהלי מרום – דק, ובו טענה ש"יש תחום אחד שבו ישראל מפלה באופן בוטה ומובהק בין ישראלים לפלסטינים שחיים בדיוק באותו מרחב בגדה המערבית: מים."

והכותב מפרט:

כל קבוצה עבריינית שמתנחלת על גבעה ומשליטה טרור על סביבתה מקבלת מיד גישה למים. אבל זכות היסוד הזו מתקיימת רק עבור בני אדם מסוג "יהודים". כי כשמדובר בבני אדם מסוג "פלסטינים", שחיים בדיוק באותו תא שטח – ישראל נוקטת במדיניות של ייבוש

האמנם מספקת ישראל מיד מים לכל מאחז יהודי העולה לקרקע על כל גבעה, בעודה נוקטת ב"מדיניות אכזרית של הצמאה" כלפי הפלסטינים, כטענת הכותב?

לא מדויק. ישראל לא מספקת מים לכל מאחז בלתי חוקי שעולה על הקרקע. גם כיום, מאחזים לא חוקיים כגודמת גבעת 'קומי אורי', מאחז 'גאולת ציון' או גבעת 'רמת מגרון', אינם מחוברים למים וחיים מעוקבי מים שנגררים בטרקטורים לגבעות.

נכון שישנם מאחזים בלתי חוקיים אחרים המותחים צינורות ומתחברים בעצמם, ללא עזרה מהמדינה, לצנרת הישוב היהודי הקרוב. בעניין זה אין כל הבדל בין התיישבות לא חוקית יהודית להתיישבות לא חוקית ערבית או בדואית.

לא נכון גם שישראל נוקטת ב"מדיניות אכזרית של הצמאה" כלפי הפלסטינים. בדיוק להיפך. מחקר מקיף שפרסם בדיוק על כך מומחה ההידרולוגיה בעל השם העולמי, פרופ' חיים גבירצמן, מראה שחלוקת המים (החוקיים) כמעט זהה ואין בה שום אפליה לרעת הפלסטינים.

ואלו העובדות העולות מהמחקר:

ישראל מילאה את כל התחייבויותיה כלפי הפלסטינים בתחום המים במסגרת הסכם הביניים, ואף השלימה את ביצוע כל דרישות הפלסטינים, שיועדו להסדר הקבע שכלל עוד לא נחתם
כתוצאה מכך, כמעט אין היום הבדל בצריכת המים לנפש של מים שפירים בין המגזר הישראלי לבין המגזר הפלסטיני
הפער הגדול שהיה קיים בצריכת המים לנפש בשנת 1967, תחת השלטון של ממלכת ירדן, הצטמצם במשך ארבעים שנות הממשל הישראלי, ונעשה זניח.
כיום עומד פער צריכת המים לנפש לשנה על 140 מ"ק מים לנפש בשנה ברשות הפלסטינית, לעומת 150 מ"ק בישראל.
בשנת 1967, כשישראל קיבלה אחריות על השטח, היו מחוברים לרשת המים ארבעה מתוך 708 הערים והכפרים הפלסטינים ביו"ש. כאשר נחתם הסכם הביניים בשנת 1995, היו מחוברים 309 ערים וכפרים לרשת המים. בשנת 2000 פורסם שרק כ- 19% מהפלסטינים עדיין לא חוברו למים. לפי פרסומי הקבוצה ההידרוגיאולוגית הפלסטינאית, בשנת 2004 כבר היו מחוברים לרשת המים 643 ערים וכפרים, בהם מתגוררים למעלה מ 97% מהאוכלוסייה הפלסטינית
ישראל פעלה לחיבור כל הערים והכפרים הפלסטינים למים זורמים
הפלסטינים הפרו את כל ההסכמים, בכך שלמרות מימון מצד המדינות התורמות, סירבו לבנות מתקנים לטיפול בשפכים ואפשרו לשפכים לזהם את הסביבה ואת מי התהום
בנוסף, הפלסטינים קדחו קידוחים בלתי מורשים והתחברו באופן פיראטי לצנרת של חברת מקורות, כמובן בניגוד להסכמים
עקרונות הפיתוח הבר-קיימא מחייבים את הפלסטינים לתקן דליפות בצנרת העירונית, להשתמש בשיטות השקיה חסכניות ולטפל בשפכים. הם לא נקטו בצעדים הנ"ל ולא פועלים בהתאם לעקרונות הבין-לאומיים המקובלים

לא זו אף זו: ברחבי שטח C נפוצה תופעה רחבה של התחברות ערבית פיראטית לצנרת של 'מקורות' לא רק לצורך צריכת מים גנובים, גם לצורך מכירתם.

לעיתים, כמו למשל בתמונה זו שצולמה השבוע באזור צומת מכמש שבבנימין, אפילו בלי לטרוח להסוות את ההתחברות הפיראטית לצנרת 'מקורות' לצורך גניבת מים, בידיעה שברשויות לא יימצא מי שיעז לנתק את ההתחברות הפיראטית.