יאיר גולן: תכנית ההתנתקות בכלל לא פגעה בביטחון חבר הכנסת ממרצ טוען ב'הארץ' שהטענה שההתנתקות פגעה בביטחון היא "סיפור בדים לאומני". מה אומרים המספרים? שלומי בן-מאיר | 19.09.21 | ירי רקטות על ירושלים השנה. חמאס יו"ש קרוב הרבה יותר, אך הרקטות שוגרו דווקא מעזה. הכיצד? צילום: פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס חבר הכנסת יאיר גולן מתרעם על הטענה ש"נסיגה זה רע". במאמר ב'הארץ' הוא קורא לנסיגה ישראלית מיהודה ושומרון, ומביא שלל דוגמאות לנסיגות שהיו כורח המציאות: הנסיגות האמריקאיות מווייטנאם, אפגניסטאן ועיראק, הנסיגה הישראלית מלבנון, וגם תכנית ההתנתקות, במסגרתה ישראל עקרה את מתיישביה והסיגה את צבאה מרצועת עזה, בקיץ 2005: הנסיגה מעזה הייתה הכרח ביטחוני-לאומי שביטא יותר מכל את חוסר התוחלת שבשמירה על חיי 8,600 יהודים בין שני מיליון פלסטינים… סיפור הבדים הלאומני לפיו המצב הביטחוני התדרדר מאז, מתעלם מהעובדות פשוטות: ירי הקסאמים החל עוד ב-2001 והיקף הנפגעים הישראלים בעזה ומעזה צנח דרסטית ב-16 השנים האחרונות. כלומר, לא זו בלבד שההתנתקות לא פגעה במצבה הביטחוני של ישראל, היא אף שיפרה אותו באופן משמעותי. מי שטוען אחרת פשוט מספר "סיפור בדים לאומני". הטעם להלבנת המציאות שלאחר יישום ההתנתקות ברור – היא נתפסת בעיני רבים כמבחן למציאות שתתפתח לאחר נסיגה מיהודה ושומרון. מי שרוצה לשכנע את הציבור בנחיצותה של נסיגה כזאת, צריך להראות שהשד אינו נורא כל כך. אך הטענה של יאיר גולן סובלת מכמה קשיים, אותם נציג כאן. וכדי להימנע מסיפורי בדים לאומניים, נשתדל להישען ככל הניתן על עובדות ומספרים. ירידה בכמות הנפגעים מטרור: תוצאה של ההתנתקות? לפחות בנקודה אחת יאיר גולן צודק – ההתנתקות הובילה לחיסול סוג אחד של טרור נגד ישראלים: פיגועים והתקפות נגד המתנחלים ברצועת עזה והחיילים ששמרו עליהם. השאלה, כמובן, האם התועלת הזו אינה מתקזזת עם העלייה בסוגים אחרים של טרור. לצורך כך, גולן טוען ל"צניחה דרסטית" בהיקף הנפגעים הישראלים ברצועת עזה ומטרור שיצא מתוכה. בכך הוא מזכיר טענה דומה ומפורטת יותר, מתוך פרסום של מכון 'מולד' מלפני כמה שנים אודות המאזן האסטרטגי של ההתנתקות, מאת אבישי בן-ששון גורדיס: בפן הביטחוני, הביאה הנסיגה לירידה המספר ההרוגים מטרור שמקורו ברצועה…מתחילת האינתיפאדה השנייה ב-28 בספטמבר 2000 עד השלמת הנסיגה הצבאית מהרצועה בספטמבר 2005, כלומר לאורך חמש שנים, נהרגו באירועי טרור שמוצאם ברצועה 162 בני אדם. בעשור העוקב – תקופה כפולה באורכה – נהרגו מטרור שמוצאו בעזה 140 בני אדם…עולה, אם כן, שבמובן החשוב של המחיר שמשלמת החברה הישראלית בחיי אדם… הנסיגה מעזה הובילה באופן הדרגתי לשיפור משמעותי ולירידה בפגיעה בחייהם של חיילים ואזרחים ישראלים. הטענה של מכון 'מולד' מובאת כאן כי היא מספקת לנו נתונים שאפשר לבדוק ולהשוות אותם. בסך הכול, טוען בן-ששון גורדיס, לאחר ההתנתקות חלה ירידה של כ- 60% בהרוגים מטרור שמקורו ברצועה, מ-32 הרוגים בשנה בממוצע לכ-13 הרוגים. אכן, בחמש השנים שלפני ההתנתקות, הטרור שמקורו ברצועת עזה הרג יותר ישראלים מאשר בשנים שלאחריה. אך כפי שהטקסט מציין, באותן שנים התחוללה האינתיפאדה השנייה – בה הטרור הפלסטיני הגיע לשיאו, באיכות ובכמות. מי שמייחס את הירידה בכמות ההרוגים להתנתקות, יוצא מנקודת הנחה בעייתית: שאלמלא ההתנתקות אותה אינתיפאדה לא הייתה דועכת אלא נמשכת עד ימינו אנו, וממשיכה להפיק טרור בהיקף דומה – מה שמעלה את השאלה, האם להנחה הזו יש על מה להתבסס. איזו מדיניות כלפי האינתיפאדה השנייה מספקת לישראלים ביטחון רב יותר: התנתקות, או המשך הנוכחות הצבאית והאזרחית בשטח? זאת ניתן לברר את נשווה את המציאות ברצועת עזה לפני ואחרי ההתנתקות למצב באותה תקופה ביהודה ושומרון – גם שם השתולל הטרור במלוא עוזו בשנות האינתיפאדה, אך בניגוד להמלצותיו של יאיר גולן ישראל לא ביצעה התנתקות (למעט ארבעה יישובים קטנים בצפון השומרון). להיפך: מאז מבצע 'חומת מגן' ב-2002 צה"ל פועל גם בשטחי הרשות הפלסטינית לסיכול טרור, ובינתיים מספר המתנחלים ביו"ש גדל באופן משמעותי. ובכן, נתחיל בשנות האינתיפאדה. לפי נתוני המרכז למורשת המודיעין המתבססים על פרסומי השב"כ, בתקופה שבין ספטמבר 2000 לספטמבר 2005 נהרגו 1,033 ישראלים על ידי פלסטינים, לא כולל ישראלים שנרצחו בחו"ל. נחסיר מהמספר הזה את 162 ההרוגים מטרור שמקורו ברצועת עזה (המסמך של בן-ששון גורדיס כולל פירוט של כל המקרים בהם נהרגו ישראלים). יוצא כי בחמש שנות האינתיפאדה נהרגו 871 ישראלים ביהודה ושומרון, כולל ירושלים, או מטרור שיצא משם. מדובר בממוצע של כ-174 הרוגים בשנה. על מנת לספור כמה ישראלים נהרגו מטרור שמקורו ביו"ש (שוב, כולל ירושלים) בשנים שלאחר מכן, הצלבנו נתונים שפורסמו על ידי מרכז המידע למודיעין וטרור, סקירות השב"כ השנתיות ופרסומי התקשורת מהשנים הרלוונטיות. בשנת 2006 נהרגו 21 ישראלים; ב-2007 נהרגו 4; ב-2008 נהרגו 15; ב-2009 נהרגו 6; ב-2010 נהרגו 7; ב-2011 נהרגו 12; ב-2012 לא היו הרוגים; ב-2013 נהרגו 6; ב-2014 נהרגו 17; ב-2015 נהרגו 25; ב-2016 נהרגו 15. בסך הכול, ב-11 השנים שלאחר האינתיפאדה השנייה נספרו בממוצע 11.6 הרוגים בשנה מטרור שמקורו ביו"ש, לעומת 174 הרוגים בשנה בשנים 2000- 2005. מדובר בירידה של 93 אחוזים לעומת שנות האינתיפאדה, והיא תלולה הרבה יותר מהירידה של 60% שנרשמה לגבי טרור שמקורו ברצועת עזה. אגב, גם אם נכליל בבדיקה את השנים 2017-2020, נקבל תוצאה זהה: ירידה של 93% בכמות ההרוגים בטרור שמקורו ביו"ש. כלומר, מדובר במגמה עקבית למדי. העלייה בכמות הרקטות המשוגרות מעזה: האם היא הייתה בלתי נמנעת? כמובן, השפעת הטרור הפלסטיני אינה נמדדת רק בהרוגים. בעשור וחצי האחרונים, האיום המרכזי שרצועת עזה מטילה הוא ירי תלול מסלול, בעיקר רקטות, המשוגרות על אזרחי ישראל. אלה אמנם הורגות פחות אזרחים לעומת פיגועי התאבדות וצורות אחרות של פעולות איבה; אך יש בכוחן להטיל אימה, להכניס מיליוני אזרחים מבוהלים למקלטים ולשתק את החיים האזרחיים במדינה. ירי הרקטות מהרצועה הוא גם זה שהביא למבצעים הגדולים אליהם יצא צה"ל בשנים האחרונות – עופרת יצוקה (סוף 2008), עמוד ענן (2012), צוק איתן (2014) ושומר החומות (2021). לפניהם וביניהם, היו גם עוד כמה מבצעים בהיקף קטן יותר. על כך עונה יאיר גולן כי "ירי הקסאמים החל עוד ב-2001". זה נכון כשלעצמו, אך עובדה זו אינה פוטרת אותנו מהצורך לבחון את השפעת ההתנתקות על ירי הרקטות. וכך, אם בנוגע להרוגי הטרור גולן דיבר על "צניחה דרסטית" במספרם לאחר ההתנתקות, בכל הנוגע לירי רקטות ניתן בהחלט לדווח על עלייה דרסטית באותה תקופה: בשנת 2005 שוגרו אל ישראל מספר שיא (עד אז) של 401 רקטות מרצועת עזה; כבר ב-2006 המספר קפץ פי יותר מארבעה ל- 1,722 רקטות, והוא נשאר בסדר גודל דומה עד לאחר מבצע עופרת יצוקה, אז הוא ירד בחזרה לתלת ספרתי. מאז, הדפוס חוזר על עצמו: מספר הרקטות המשוגרות מעזה מטפס לממדים בלתי נסבלים, המאלצים את ישראל לצאת למבצע רחב-היקף שמצמצם את האיום לזמן מה, וחוזר חלילה. בקיצור, לפני ההתנתקות לא היו בידי ארגוני הטרור ברצועה האמצעים לשגר אלפי רקטות על שכניהם הישראלים. ובנוסף לעלייה בכמות הירי, יש לקחת בחשבון את העלייה בטווח ובעוצמת הרקטות המשוגרות. לא ניתן לפטור עובדות אלו בטענה שירי הרקטות החל עוד לפני ההתנתקות – כאילו העלייה הדרסטית ביכולותיהם של ארגוני הטרור אינה קשורה לעובדה שכוחות צה"ל כבר לא נמצאים בסביבה כדי להקשות עליהם. יתר על כן, כמו בסוגיית הרוגי הטרור, גם בסוגיית ירי הרקטות ההשוואה ליהודה ושומרון היא שימושית למדי. בזירה בה ישראל לא ביצעה התנתקות, אלא העמיקה את אחיזתה בשטח והגבירה את הלחץ על ארגוני הטרור, איום הרקטות פשוט אינו קיים – לא לפני קיץ 2005 ולא בשנים הרבות שעברו מאז. האם מדובר בצירוף מקרים? והאם נסיגה משם לא תביא להגברת יכולתם של ארגוני הטרור, בדיוק כפי שקרה בעזה? ליאיר גולן הפתרונים. סיכום אם כן, ליאיר גולן שתי טעויות עיקריות: 1. לאחר ההתנתקות, מספר הרוגי הטרור שמקורו ברצועת עזה אכן ירד; אך לא ניתן לייחס את הירידה הזאת דווקא להתנתקות. טענתו של גולן לוקחת את שנות האינתיפאדה כבסיס להשוואה, מה שמוביל למסקנה מוטה; והטרור שמקורו ביהודה ושומרון ירד באותן שנים במידה תלולה הרבה יותר. 2. לא ניתן להתעלם מכך שלאחר ההתנתקות, ירי הרקטות מהרצועה התגבר באופן ניכר בכמות ובאיכות. גם לא ניתן להתעלם מכך שהיכן שישראל נקטה במדיניות הפוכה, איום הרקטות מעולם לא התעורר.
לאור הטבח של חמאס באוקטובר 2023 בישובי העוטף, יש לעדכן את המאמר כי כל טענת יאיר גולן מופרכת לגמרי מיסודה. מספר הקרבנות בעקבות ההתנתקות עובר כל דמיון. הגב