'ידיעות אחרונות' דורס משפחה שכולה

ביום שלישי השבוע, יום אחד בלבד למחרת לווייתם של הלל ויגל יניב ז"ל, הגיעו כתבי 'ידיעות אחרונות', אלישע בן קימון ועודד שלום, לבית המשפחה האבלה בישוב הר ברכה.

בכניסה פגש הכתב אלישע בן קימון את יהודה נאמבורג, דודם של הנרצחים. הוא ביקש ממנו לראיין את בני המשפחה לכתבה למוסף לשבת של 'ידיעות אחרונות'.

"אותך אני מכיר", אמר נאמבורג לבן קימון, "ולכן אני מסכים לסדר לך שיתוף פעולה של המשפחה, אבל יש לנו תנאי ברור וחד משמעי: אנחנו לא מוכנים לדבר על חווארה, רק על החיסרון של הלל ויגל. אנחנו לא מוכנים בשום פנים ואופן שתהיה בכתבה אפילו מילה אחת על האירועים בחווארה".

"בטח בטח", התחייב בן קימון, "אתה מכיר אותי, אני משלכם. לא תהיה אפילו מילה אחת על חווארה. אני מתחייב".

אבל אז ראה נאמבורג את הכתב הנוסף, עודד שלום. הוא חזר אל בן קימון ואמר לו: "אני לא מוכן שהוא יהיה חלק מהכתבה. אני זוכר אותו מגוש קטיף (נאמבורג הוא ממפוני גוש קטיף, ח"ע) ואני לא סומך עליו".

"הכל בסדר יהודה", הרגיע בן קימון את דודם של הנרצחים, שנקברו אך יום לפני כן. "אל תדאג, אני אחראי. לא תהיה אפילו מילה. יותר מזה, הנה אני מתחייב בפניך שאני מעביר לך את הכתבה לאישור לפני הפרסום".

נאמבורג השתכנע ואישר.

כשהתיישבו הכתבים עם בני המשפחה, פתח שמעון נאמבורג, דוד נוסף של הנרצחים, בדברים ברורים:

"התיישבתי ופתחתי בכך שהצבתי לעודד שלום תנאי – אנחנו מתיישבים פה כדי לדבר על האחיינים שלנו ודורשים שהכתבה תעסוק רק בהם ולא תעורבב עם האירועים בחווארה. עודד אמר לי 'בסדר'. אם היה אומר לי לא, הייתי קם מיד."

בהמשך קיים בן קימון את "הבטחתו" ואכן שלח את ה"כתבה" בווטסאפ ליהודה נאמבורג, דודם של הנרצחים. אלא שהטקסט ששלח היה טור אחר לגמרי מהכתבה, אותו כתב לכלי תקשורת אחר לגמרי, עלון בתי הכנסת 'גילוי דעת'.

איך זה נגמר, בסוף, אתם כבר יודעים.

ביום שישי פתחה המשפחה האבלה את העיתון והזדעזעה לראות כתבת מגזין בת אלפי מילים, כולה הפרה חצופה, אטומה, נבזית ואכזרית של הסיכום המוקדם.

הכותרת הראשית "עוצמת הכאב, מחיר הפוגרום", עשתה בדיוק את מה שהתחייבו בן קימון ושלום לא לעשות – יצירת הקשר בין הרצח לאירועי הלילה שאחריו.

כותרת המשנה כבר עסקה ברובה הגדול באירועי חווארה ורק במיעוטה ברצח האחים.

התמונות שנבחרו תמכו אף הן, אף ביתר שאת, בסיפור אירועי חווארה: התמונה הגדולה המרכזית עסקה בחווארה, וכמוה עוד שתי תמונות בינוניות ושלוש קטנות. לרצח האחים, לעומת זאת, הוקדשה תמונה בינונית אחת ושתיים קטנות.

מתוך ארבעה 'לידים', (קטעים קצרים המובאים בצדי הכתבה בהדגשה), אחד עסק באחים, שלושה באירועי חווארה.

גם בחלוקת המילים ניכרה אותה מגמה. רובן הוקדש לאירועי חווארה, מיעוטן לרצח האחים.

וכך, כתבה שכדי להשיג את שיתוף הפעולה מצד המשפחה התחייבו כותביה שוב, ושוב, ושוב, שלא תעסוק אף לא במילה אחת באירוע חווארה, עסקה לבסוף בעיקר באירועי חווארה.

"אני זה שתיאם מול אלישע בן קימון", מכה הדוד יהודה נאמבורג על חטא, "אני מרגיש חרא מול המשפחה שלי. אמרתי לו בפירוש, אנחנו לא מתראיינים אצל אף אחד, אנחנו לא מוכנים לדבר על חווארה. אנחנו קמים בבוקר, פותחים את העיתון, חושך בעיניים. איזה שקרן, איזו אכזבה, איזה כאב".

פניתי לאלישע בן קימון ולעודד שלום. הבהרתי להם את מה שכבר ידעו היטב – שהמשפחה מרגישה נבגדת ומרומה מהתרגיל הנבזי שעשו לה. ביקשתי לברר עמם את נסיבות העניין. שניהם סירבו להתייחס