כך נרתם 'הארץ' למאבק הערמומי לחיסול הציונות

ביום שישי האחרון במאמר שפרסם איימן עודה ב'הארץ', נחשף שוב השקר הבסיסי המניע את גלגלי התעמולה הערבית מזה שנות דור, באשר למהות הסכסוך.

כל חייו הפוליטיים (שלאחרונה הגיעו אל קצם בנסיבות מעניינות שמן הסתם עוד תתפרסמנה) מדבר עודה בשתי שפות. בעברית ובאנגלית הוא מוכר לישראלים ולקהילה הבינלאומית שקרים על התנגדות ל"כיבוש", בערבית הוא אומר את האמת – התנגדות, כולל חמושה, לעצם קיומה של ישראל, בגבולות 67', כמדינה יהודית.

עודה מתפייט על "היגיון בריא":

אני מאמין שאם נשאל את רוב הישראלים הם אפילו יידעו לפרוט את רוב המרכיבים של שלום כזה, שהוא עניין של היגיון בריא

ומהם אותם "מרכיבי "שלום" אליו חותר עודה, שהם בעיניו "עניין של היגיון בריא"?

ניתן ללמוד עליהם מהסעיף הראשון במצע מפלגתו – חד"ש:

שלום צודק ויציב המבוסס על נסיגה מכל השטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית בצידה של ישראל ובירתה ירושלים המזרחית, היענות מיידית ליוזמת השלום הערבית, הנתמכת בידי רוב מדינות העולם; ביצוע החלטות האו”ם בעניין הסכסוך הישראלי – פלסטיני

ובמילים ברורות יותר: מדינה פלסטינית נקייה מיהודים על כל השטח שנכבש ב 67', והצפת ישראל הקטנה במיליונים רבים של צאצאי פליטים, אותם תחויב ישראל לקלוט, לאזרח ולהשיב להם את רכושם מלפני מלחמת השחרור, באופן שיהפוך גם את ישראל עצמה למדינה בעלת רוב ערבי מוצק.

עודה, בפשטות, חותר לחיסול הציונות.

אבל את הבלוף צריך לגלגל, ובמסגרתו יש להציג את הפלסטינים בפני קוראי 'הארץ' כשוחרי שלום. לשם כך מתאר עודה לקוראי 'הארץ':

מציאות שבה רוב הציבור בשני העמים תומך במשא ומתן לשלום אמת על בסיס שתי מדינות, אבל השיחות לא מתקיימות

עודה שוב משקר. הפלסטינים מעולם לא תמכו ב"שלום אמת" עם ישראל.

אפילו כשהונחה בפניהם הצעה לא מעשית, שישראל לעולם לא היתה מקבלת, במסגרתה תוקם מדינה פלסטינית על כל השטח שמעבר לקו הירוק עם חילופי שטחים, תינתן זכות שיבה למאה אלף פליטים פלסטינים על בסיס איחוד משפחות, והפלסטינים יקבלו ריבונות מלאה על הר הבית, 70% מהפלסטינים דחו את ההצעה. כי בניגוד לאופן בו מציג אותם עודה, הם אינם רוצים שלום.

לקראת סיום המאמר מביאים עודה ו'הארץ' את השקר לשיא:

יש שיגידו שאלו תקוות שווא. שזאת המציאות וצריך לקבלה. אבל אפילו אם רבים התייאשו מהשלום, עלינו לזכור שבשנים 2001 ו–2008 כבר היינו קרובים מאוד

"היינו קרובים מאד"? זמן טוב להיזכר מה הכשיל את המשאים ומתנים לשלום ב 2001 וב 2008.

ב 2001 התמוטט המו"מ מהטעם הפשוט שערפאת סירב להתפשר על זכות השיבה במובנה הרחב אל תוך שטח ישראל.

ובמילותיו של נציג ישראל לועידה, שר החוץ דאז פרופ' שלמה בן עמי:

יותר משהם רוצים מדינה משלהם, הם רוצים להוקיע את המדינה שלנו. במובן העמוק ביותר האתוס שלהם הוא אתוס שלילי. זאת הסיבה לכך שבניגוד לציונות הם אינם מסוגלים להתפשר

ב 2008 דחה אבו מאזן את הצעותיו של אולמרט בכל ארבעת נושאי הליבה של הסכסוך: הוא סירב להכיר בישראל כמדינה יהודית, סירב לוותר על זכות השיבה, סירב לנסיגה מלאה כולל חילופי שטחים, וסירב גם להעברת האגן הקדוש לריבונות בינלאומית כפתרון לבעיית ירושלים.

וזהו יסוד השקר שמפיצים איימן עודה 'הארץ': הפלסטינים רוצים שלום, ישראל מסרבת.

וזהו יסוד האמת: הפלסטינים רוצים להציג את ישראל כסרבנית שלום, במטרה לבודדה בעולם עד להכנעתה ומשם למחיקתה.

זאת היתה הדוקטרינה הערבית מאז 1917. היא לא השתנתה וגם לא תשתנה. רק השיטות משתנות. וכמוהן הסייענים. עיתון 'הארץ' למשל.