כמה מתושבי עזה נהרגו על ידי רקטות פלסטיניות במהלך 'עלות השחר'?

מאת אלכס סאפיאן

הפסקת האש בתיווך מצרי סיימה את סבב הלחימה האחרון בין הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה לבין ישראל. במהלך הסבב, ארגון הטרור הפלסטיני שיגר לפחות 1,100 רקטות ופצצות מרגמה. כמאתיים מתוכן נחתו בתוך רצועת עזה.

משרד הבריאות הפלסטיני בעזה טוען כי 44 פלסטינים נהרגו במהלך הלחימה, מתוכם 15 ילדים. הוא מטיל על ישראל את האשמה על כל אחד ממקרי המוות האלה. עם זאת, לפי צה"ל, יירוטי מכ"ם וסרטון וידאו מוכיחים כי רקטות פלסטיניות תועות הרגו לפחות תשעה אזרחים פלסטינים, כולל ארבעה ילדים במחנה ג'באליה.

אך מה לגבי שאר הרקטות הטועות – כמה פלסטינים הן הרגו? גם עם נתוני המכ"ם הישראליים, מבלי לדעת היכן ומתי בדיוק אנשים נהרגו בעזה, זה בלתי אפשרי לענות על השאלה הזו בהחלטיות.

אבל אפשר להעריך ברמת דיוק בלתי מבוטלת. במאמר שלי שפורסם בשנה שעברה על ידי מכון בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, "כמה פלסטינים בעזה נהרגו מרקטות חמאס במאי? הערכה", הערכתי את מידת קטלניותן של הרקטות הפלסטיניות. התבססתי על מספר ההרוגים הישראלים שגבו הרקטות שחדרו את אמצעי ההגנה הישראלים במהלך מבצע 'שומר החומות'. על קצה המזלג, זו הייתה המתודולוגיה בה השתמשתי:

1. הערכת הקטלניות הממוצעת של הרקטות הפלסטיניות שפוספסו על ידי כיפת ברזל ונחתו באזורים מאוכלסים בישראל. לאחר מכן, המספר הזה שימש כהערכה ראשונית למספר ההרוגים בעזה שנגרמו מ-680 הרקטות שנחתו אז בתוך הרצועה.
2. הוספת תיקון פקטור לחישוב מספר ההרוגים ברצועת עזה, כיוון שצפיפות האוכלוסין בה היא גבוהה בהרבה מזו שבישראל.
3. הוספת תיקון פקטור נוסף לחישוב מספר ההרוגים בעזה, עקב ההגנה האזרחית הטובה בהרבה שיש בישראל – אזעקות המתריעות על רקטות מתקרבות, מקלטים בבניינים ובצידי הדרכים, ממ"דים ומבנים ממוגנים.

הקוראים המתעניינים במלוא פרטי ההערכה שלי אז, מוזמנים לקרוא את המאמר המלא.

מכל מקום, כשמשקללים את הגורמים לעיל לגבי סבב האלימות האחרון, ניתן להעריך כי 200 הרקטות הפלסטיניות התועות שנחתו בתוך רצועת עזה הרגו כ-27 מתושביה. מדובר בכמחצית מההרוגים הפלסטינים שחמאס דיווח עליהם.

בנוסף, למרות שחמאס סופר את כל ההרוגים הפלסטינים כאזרחים, אין ספק כי מספר משמעותי מההרוגים היו חברי הג'יהאד האסלאמי, מה שמדגיש את העובדה שעיקר האזרחים שנהרגו בעזה מתו בעקבות פגיעתן של רקטות פלסטיניות.

המאמר פורסם לראשונה באנגלית באתר CAMERA. עיבד ותרגם לעברית: שלומי בן מאיר.