כשעיתון הופך ליחצ"ן

גולשי פייסבוק ואתרי שיתוף אחרים מודעים היטב לעובדה שמחאות אינטרנטיות קמות ונעלמות כמעט מדי יום. הן בדרך כלל לא מעניינות את רוב הציבור. ואולם השבוע, בחר עיתון "הארץ" אחת מהן עם פינצטה והעניק לה יחסי ציבור נרחבים.

תחת הכותרת "קמפיין חדש בפייסבוק: לסגור את החשבון בלאומי" (9.12.11) פרסם העיתון במדור חינוך וחברה את הידיעה הבאה:

קמפיין חדש בפייסבוק קורא ללקוחות בנק לאומי לסגור את חשבונותיהם, במחאה על תחרות שני מיליון סיבות, בה מתחרות ביניהן עמותות על תרומות מהבנק. עמוד הפייסבוק של הבנק מלא בתלונות לקוחות הדורשים להסיר את עמותת "אם תרצו" מהפרויקט. הלקוחות מאיימים כי אם השתתפות העמותה לא תבוטל, הם יסגרו את חשבונותיהם. 

מלבד השאלה המתבקשת – מדוע בחר "הארץ" לפרסם דווקא את המחאה הזאת בניגוד למחאות רבות אחרות, נשאלת השאלה איזה ערך חדשותי ועיתונאי מצא העיתון בפרסום הידיעה הנ"ל? לא מדובר בדיווח על מחאה שצלחה או נכשלה אלא על מחאה בחיתוליה שנמצאת בשלב גיוס גולשים. כדאי לציין בהקשר לא מקרי זה, כי הקוראים התמימים אף הופנו לעמוד הפייסבוק המדובר תוך אזכור שמו המלא.

אין בפרסום הקמפיין כל ערך חדשותי, אלא אך ורק ניסיון זול אך מוצלח של עיתון שמתיימר לייצג עיתונות איכותית, ליידע את הקוראים על המחאה ולגייסם להצטרף אליה. הנה, רק יומיים לאחר פרסום הידיעה, כבר מדווח לנו 'הארץ' כי הקמפיין נגד 'אם תרצו' עבד וכי בנק לאומי החליט להקפיא את התחרות.

עיתון 'הארץ' צריך להחליט אחת ולתמיד האם הוא מעוניין להיות עיתון או מניפסט.