לפי 'הארץ' גם להתגונן כבר אסור

זה בסדר גמור שגדעון לוי לא אוהב את המכשול התת קרקעי שהוקם תחת הגדר מול רצועת עזה. מותר לו גם לכנות אותו "חומת הטירוף" וגם "הגפת שערים אלימה ושחצנית".

זה פחות בסדר לתאר את המכשול כמיזם כליאה נאצי שהוקם בשרירותיות כנגד "יחפנים" שעוסקים ב"הטרדה" של ישראל, אבל זה בדיוק מה שעשה לוי במאמר שפרסם בסוף השבוע ב'הארץ'.

לוי רואה בהקמת המכשול אנדרטה לאומית לשפיותה הזמנית של ישראל שאבדה. ובאמת, אם מנתקים את המיזם מהקשרו ההכרחי, הוא אכן נראה כאובדן שפיות לאומי.

וזו בדיוק הנקודה. בניגוד לרושם העולה מהמאמר, הוא לא הוקם סתם כך, וגם לא נגד "מיליציות יחפנים" וכדי מנוע מהם מ"להטריד" את ישראל.

נזכיר את מה שלוי ו'הארץ' מנסים להשכיח:

ההחלטה להקים את המכשול באה בעקבות החשש הגובר במערכת הביטחון מפני מה שתואר כנשק האסטרטגי החדש של חמאס: מנהרות התקיפה שחפר תחת הגבול, ושדרכן חדרו לישראל ממעבה האדמה חוליות טרור חמושות שחטפו את גלעד שליט, רצחו אזרחים והרגו חיילים.

לוי מנסה להשכיח גם תוכנית אחת של חמאס שחשף המודיעין, במסגרתה אמורים היו להגיח בו זמנית בבוקר ראש השנה מאות מחבלים ממנהרות תקיפה שנחפרו אל לבם של שישה קיבוצים ומושבים בעוטף עזה, לרצוח כמה שיותר אזרחים ולחטוף כמה שיותר מהם חזרה לעזה דרך המנהרות.

האמנם נוכח תוכניות שטניות שכאלה אכן הגיוני לתאר כאובדן שפיות מיזם לאומי למיגור האיום?

ואולי דווקא החלטה שלא למגר את האיום באמצעות חסימה הרמטית של נתיבי החפירה, יכולה היתה להיחשב לעדות לאובדן שפיות לאומי?

מה עושים לוי ו'הארץ', שצידודם באויב החמאסי כה מחייב, עד שהם מתנגדים בבוטות גם להיערכות הגנתית מול איומיו הברבריים ביותר, המכוונים במוצהר נגד אוכלוסייה אזרחית?

פשוט מאד – משכיחים ומסתירים את כל הסיבות הנכונות להקים את אותה היערכות הגנתית, ומתארים אותה כמהלך נאצי של הקמת "גטו" ו"מחנה ריכוז" עבור אנשים תמים ותמימים, "יחפנים", על לא עוול בכפם.