מדוע צריך את פרספקטיבה?

(5.5.2010)
מדוע מאמרים מעיתון "הארץ" מצויים באתר אינטרנט אנטישמי? מי עומד מאחורי ההצעות להחרים אוניברסיטאות ישראליות? כיצד משפיעה התקשורת הישראלית על מעמדה של ישראל בעולם? ומה "פרספקטיבה" עושה בעניין?

מספר שבועות לאחר סיום מבצע עופרת יצוקה, פורסם בעמוד הראשי של ה"ניו יורק טיימס" מאמר בו נכתב שחיילי צה"ל הודו כי הרגו פלסטינים חפים מפשע במהלך הלחימה. מדובר היה בשני צלפים – אחד שירה באשה זקנה ואחד שירה על אשה ושני ילדים שהתקרבו קרוב מדי לעמדתו. החיילים סיפרו את הדברים במסגרת "שיח לוחמים" שהתקיים במכינה הקדם צבאית ע"ש יצחק רבין בהנהלתו של דני זמיר.

בשנת 2005 הכריז ארגון המרצים הבריטי על חרם אקדמי על אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה. על בר אילן – מפאת הקשר שלה למכללת אריאל אשר מצויה מעבר לקו הירוק, ועל חיפה – בגלל התנכלות האוניברסיטה, לכאורה, לפרופ' אילן פפה ולתלמידו תדי כ"ץ אשר כתב עבודת גמר על "טבח" שביצעו אנשי ההגנה בערביי טנטורה במלחמת העצמאות.

ריצ'ארד גולדסטון

בספטמבר 2009 הציג השופט ריצ'ארד גולדסטון את הממצאים של הוועדה בראשותה עמד, אשר קיבלה מנדט ממועצת זכויות האדם של האו"ם לחקור את התנהלות צה"ל במהלך מבצע עופרת יצוקה ולהסיק מסקנות בהתאם. הוועדה מצאה כי צה"ל ביצע הפרות של זכויות אדם, ביצע פשעי מלחמה ואולי אף פשעים נגד האנושות, הרג חפים מפשע בכוונה תחילה והגיב באופן לא פרופורציונאלי למתקפת החמאס.

הצד השווה של שלשת האירועים הנ"ל הוא שהם יונקים כולם ממקורות ישראליים.

הכתבה בניו יורק טיימס היתה למעשה העתקה של כתבה אשר התפרסמה בעיתון "הארץ" יום קודם לכן על ידי עמוס הראל. היא יצרה הד תקשורתי רחב, וגררה גל של תגובות נזעמות מרחבי העולם כלפי התנהגותם הבלתי אנושית של חיילי צה"ל. סופה של הפרשה בקול ענות חלושה, לאחר שהחיילים הודו, הן בחקירה הצבאית והן בתקשורת כי התבססו על שמועות ולא ראו באמת חיילים כלשהם יורים בחפים מפשע. אך כל זה לא שינה דבר, מכיוון שמאמר ה"ניו יורק טיימס" צוטט כמעט חצי מליון פעמים בכלי תקשורת, אתרים ובלוגים ברחבי הרשת והתקבל כעובדה מוכחת. לו היה עושה עמוס הראל את עבודתו העיתונאית ומנסה לבסס את העובדות טרם פרסומן, ייתכן שהסאגה הזו היתה נחסכת מאיתנו.

אחד ממנועי הדחיפה העיקריים לחרם של איגוד המרצים הבריטי הוא פרופ' אילן פפה בעצמו. גם לאחר שנשמעו קולות נגד הטלת החרם, הפרופסור הישראלי דחק באיגוד המרצים לא לבטל את ההחלטה באמצעות מאמר שפרסם בעיתון ה"גרדיאן" הבריטי. באוגוסט 2009 קרא ישראלי נוסף – ד"ר ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון – להטיל חרם פוליטי, תרבותי וכלכלי על ישראל, במאמר שפרסם ב"לוס אנג'לס טיימס". אנשי אקדמיה ישראליים כדוגמת פפה וגורדון מתדלקים את תנועת ה-BDS העולמית (Boycott, Divestment, Sanctions). תנועה זו, הקוראת לחרם, משיכת השקעות וסנקציות על מדינת ישראל, הולכת ותופסת תאוצה מיום ליום ומהווה סכנה מוחשית למעמדה וכלכלתה של ישראל.

ולגבי הדוגמא השלישית, אמנם לא כל העדויות והאינפורמציה אליה נחשפה וועדת גולדסטון הגיעו ממקורות ישראליים, אך חלק ניכר מהעדויות המרשיעות לכאורה, כן הגיעו מגופים ישראליים, במיוחד מארגונים לא-ממשלתיים (NGO’s). בדיקה של הנתונים של חלק מאותם ארגונים מגלה שהם פעלו בחוסר מקצועיות וגרמו לסילוף ועיוות של נתונים שמצאו את דרכם לדו"ח גולדסטון. לדוגמא, רשימת האזרחים הפלסטינים החפים מפשע, אשר על פי דו"ח של "בצלם" נהרגו מאש צה"ל, כוללים לפחות 250 לוחמי חמאס אשר מוזכרים בשמותיהם באתר של הג'יהאד האיסלאמי. גולדסטון דווקא קיבל את הרשימה של "בצלם".

אפרטהייד, אנטישמיות ועיתון "הארץ"

שלשת האירועים הנ"ל הן רק דוגמאות מייצגות לתרומה של ישראלים בתחומי התקשורת, האקדמיה והארגונים הלא-ממשלתיים להצגתה של ישראל כמדינה רומסת זכויות אדם והפיכתה למדינה מצורעת בקרב העמים. חלק מהדברים נעשים בתום לב וחלקם בכוונה תחילה. משקלם של ישראלים בשיח העולמי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני גדול לאין שיעור מאלה שאינם תושבי המקום ומנוצלים בהתאם על ידי חורשי רעתה של ישראל. לדוגמא, בכל פעם שעיתונאי ישראלי כותב על קיומם של כבישים "ליהודים בלבד", הוא מחזק נרטיב שקרי הטוען כי ישנה הפרדה אתנית/גזעית בישראל. זוהי כמובן טעות גמורה מכיוון שאין כבישים כאלה בשום מקום בארץ. ישנם כבישים "לישראלים בלבד" אך אלה כוללים גם ערבים מוסלמים ונוצרים, צ'רקסים, דרוזים ובהאיים. ההבדל בבחירת המילים הוא ברור והנזק שעושה אותו עיתונאי הוא עצום.

ראוי לציין בענין זה את מיקומו המיוחד של עיתון "הארץ", היוצא לאור בעברית ובאנגלית במהדורה מודפסת ובאינטרנט. למרות שתפוצתו היומית בארץ הוא בסביבות 7% בלבד, הוא נתפס בחו"ל כעיתון הרציני והמייצג ביותר את מדינת ישראל. בעוד "ידיעות אחרונות" ו-ynet עדיין שולטים בשוק הישראלי, רוב העיתונאים הזרים המוצבים בארץ וסוקרים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני עבור מיטב עיתוני עולם, קוראים בעיקר "הארץ" ומנסים להבין את הלך הרוח הישראלי דרך משקפיו הצרות. ההשפעה של העיתון בקרב בעלי טורים חשובים בארה"ב ובקרב קובעי מדיניות היא רבה.

לקט של טורים, ידיעות ומאמרים מהחודשים האחרונים מלמד שעל פי "הארץ" אסור לערביי מזרח ירושלים להיכנס להר הבית (מותר להם), לערביי ישראל אין ייצוג בכנסת (כמובן שיש להם), אלוף פיקוד דרום נזף בקצינים בכירים על שימוש בפצצות זרחן (הוא לא), בתי ספר דתיים מלמדים את תלמידיהם כי גויים אינם בני אדם (כמובן שזה לא נכון), בתיהם של 350,000 עזתים נהרסו במהלך עופרת יצוקה (עפ"י ארגונים פלסטינים המספר הוא סביב 100,000) וכביש 505 [כביש חוצה שומרון] פתוח ליהודים בלבד (הוא לא). והרשימה עוד ארוכה.

קצת לפני מבצע עופרת יצוקה, ציטט העיתון "לוס אנג'לס טיימס" חלקים מתוך מאמר של עיתונאי "הארץ", גדעון לוי, אותו הגדיר העיתון כ"ישראלי חשוב". בין השאר ניסה לוי לשכנע את קוראיו, תוך כדי מתקפת הקסאמים של טרום עופרת יצוקה, כי יש לדבר ישירות עם החמאס מכיוון שישנם "מנהיגים הגיוניים" בקרב החמאס אשר "מעריכים את ערך החיים". דעותיו של לוי, אשר אפילו בקרב חוגי השמאל נתפסים כקיצוניים במיוחד וברור לכל ישראלי שהן מייצגות מיעוט קטן ביותר, זכו לתפוצה מעבר לפרופורציה שלהן בקרב הציבור הישראלי הודות להחלטת העיתון החשוב לצטט דווקא אותו.

ודוגמא מטרידה לסיום: פאט ביוקנן הוא אחד האנטישמים הגדולים ביותר בארה"ב. דעותיו ופרסומיו כוללים שנאת שחורים, שנאת הומוסקסואלים, שנאת יהודים, שנאת ישראל והכחשת שואה. יחד עם זאת, באתר האינטרנט שלו ניתן למצוא מאמרים של עיתון "הארץ", פרי עתם של עקיבא אלדר, גילי איזקוביץ, אנשיל פפר, נטשה מוזגוביה ומאמרי מערכת של העיתון, ממש לצידם של כותבים אנטישמים ואנטי-ישראליים כולל ביוקנן עצמו. מה זה אומר על המאמרים של "הארץ"?

ישראלים שותפים למתקפה על ישראל

ישראל מצויה תחת מתקפה ברוטאלית של דמוניזציה ודה-לגיטימציה. מתקפה זו קיבלה תנופה רצינית לאחר הוועידה העולמית נגד גזענות אשר התקיימה בעיר דרבן ב-2001, עת קיבלו ארגוני זכויות אדם החלטה אסטרטגית למתג את ישראל כמדינת אפרטהייד רומסת זכויות אדם ומפרת החוק הבינלאומי. ההצלחה הראשונה של מתקפה זו התרחשה תוך כדי מבצע חומת מגן, עת המציאה ההנהגה הפלסטינית את מיתוס "הטבח בג'נין" אשר התקבל ועדיין מאומץ על ידי ארגונים אנטי ישראליים רבים. ההמשך היה במתקפה על גדר ההפרדה אשר קיבלה את הביטוי "חומת האפרטהייד" – ביטוי אשר הסיט את הדיון מהצורך למנוע רצח של ישראלים לקושי שתוואי הגדר גורם לחלק מהפלסטינים. כיום המתקפה היא בשיאה והיא כוללת את תנועת החרם העולמית (BDS) נגד ישראל, הניסיונות לבצע חרם אקדמי נגד אוניברסיטאות ישראליות, הפגנות אנטי ישראליות בקמפוסים ברחבי העולם כולל הפרעה והטרדה של דוברים ישראלים והנפקה סיטונאית של דוחו"ת המצביעים לכאורה על הפרת זכויות אדם שמבצעת ישראל, המפורסם שבהם – דו"ח גולדסטון.

ישראלים רבים שותפים, הן במזיד והן בשוגג, למתקפה זו. חמורה במיוחד ההישענות על אי-דיוקים, סילופי עובדות, השמטות ועיוותים בשעת כתיבת ידיעה עיתונאית על הנעשה בארץ, או כתיבת דו"ח כלשהו על זכויות אדם, פעילות צה"ל וכד'.

לאור העובדה שכלי התקשורת המרכזיים הם יצרני החדשות והפרשנויות הגדולים ביותר בארץ, והם למעשה הגופים הקובעים את סדר היום התקשורתי, "פרספקטיבה" מציבה לעצמה מספר מטרות:

לעקוב, לחשוף ולרכז במקום אחד את כל אותם אי-דיוקים וסילופים.

ליצור מודעות אצל ציבור הקוראים/צופים/מאזינים לנושא חשוב זה והשפעתו על מצבה של ישראל.

ליצור קשר עם עיתונאים ועורכים על מנת לתקן את הדרוש תיקון ולמנוע את הישנות הטעויות.

דרישתנו מכלי התקשורת אינה בשמים: עמידה בסטנדרטים עיתונאיים הגבוהים ביותר וביסוס עובדות טרם פרסומן. הציבור זכאי לקבל עיתונאות מדויקת ואחראית.

מה את/ה יכול/ה לעשות

"פרספקטיבה" מעודדת את קוראיה להיות שותפים לדרישה לתקשורת אחראית ומדוייקת. האתר יידע את מנוייו, בזמן אמת, על כל כתבה, ידיעה או מאמר מסולף במיוחד כולל כתובת הדואר האלקטרוני של העיתונאי והעורך. ככל שאותו כלי תקשורת יקבל יותר פניות מנומסות מהציבור הדורש לתקן את הטעון תיקון, כך לא יוכל להתעלם מדרישתינו ויפעיל יתר שיקול דעת בפרסום הבא.

להצטרפות לרשימת התפוצה (אשר כוללת גם עדכונים על מאמרים חדשים באתר) לחצ/י כאן.

כמו כן, פרספקטיבה שמחה על כל שיתוף פעולה עם קוראיה בנוגע לזיהוי ידיעות או כתבות מסולפות או בלתי מדויקות. בנושא זה ובכל נושא אחר ניתן ליצור קשר עם המערכת ב- info@presspectiva.org.il/ .

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות