מה גרוע יותר – יוהרה או אימפוטנטיות?

(פורסם במקור ב"עין השביעית", 21.7.11)

ממצאי "מדד הדמוקרטיה הישראלית 2010", שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, מעלים כי אמון הציבור בתקשורת בירידה מתמדת, ושב-2010 הוא הגיע לשיא שלילי (34%). הסיפור הבא יכול להמחיש מדוע.

לפני כמה שבועות דן בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בתלונה של ארגון פרספקטיבה ושל שני אנשים נוספים נגד האתר ynet. הרקע לפרסום היה טענה שקרית וחסרת בסיס בידיעה של הכתב אליאור לוי על מעצרו של קטין פלסטיני על-ידי המשטרה בכפר נבי סאלח.

התלונה הוגשה רק לאחר ש-ynet התעלם משלוש פניות של פרספקטיבה שבוע אחר שבוע. ביום השימוע הופיעו בפני בית-הדין נציגי המתלוננים, אך אף לא נציג אחד מ-ynet. יו"ר בית-הדין הסביר כי ynet פנה למועצת העיתונות בבקשה להיות מיוצג על-ידי עורך-דין במהלך השימוע. משסירבה המועצה, בהתבסס על נהליה, הודיע ynet כי לא יופיע לדיון.

וכך נוצר מצב מעט אבסורדי, שבו בית-הדין לקח על עצמו לייצג את ynet במקום לבצע את עבודתו – לשמש שופט ובורר בין המתלונן לנילון.

כך או אחרת, בית-הדין הכריע לטובת המתלוננים וקבע כי "הנילונים פעלו בניגוד לכתוב בתקנה 4א' לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, זה המתייחס לפרסום, ביודעין או ברשלנות, של דבר אשר אין בו אמת. קל וחומר אמורים הדברים אם נשית לבנו לאשר כתוב בתקנה 5א' של התקנון הנ"ל, שלפיה, לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו את נכונותה במקור המהימן ביותר, והלא מקור זה היה ביד הנילונים עובר לאותו פרסום".

לסיום קבע בית-הדין כי "החלטנו לנקוט כנגד הנילונים צעד של אזהרה בלבד, בצד הוראה על פרסום החלטה זו באתר ובהבלטה הראויה"(כל ההדגשים במקור).

אל תחפשו את פרסום ההחלטה באתר ynet בהבלטה ראויה, כיוון שהיא אינה נמצאת שם. לאחר שפרספקטיבה פנה למועצה כמה פעמים בשאלה כיצד הם מתכוונים לאכוף את החלטת בית-הדין, החליט מזכ"ל המועצה לבקש מהאתר nrg לפרסם את החלטת בית-הדין, וזו אכן פורסמה שם אתמול (19.7.11).

השאלה הראשונה שנשאלת בעקבות הסיפור הזה היא: מה הטעם בקיומו של בית-הדין של מועצת העיתונות? לשם מה קיים גוף שכלי תקשורת מרכזי בישראל מצפצף עליו ושאין לו שום סמכות או יכולת לכפות את החלטתו על אותו כלי תקשורת? מי צריך גוף חסר שיניים? איזו תועלת הוא מביא לצרכני התקשורת בישראל?

והערה נוספת נוגעת ל-ynet עצמו, שהתנהגותו מעידה אולי על הפיגור וחוסר הבגרות שבו מצויה התקשורת הישראלית. מנין האטימות להתעלם מפנייה לגיטימית של קוראים? מנין החוצפה לא להופיע בפני שימוע של בית-הדין לאתיקה ולא לקיים את החלטותיו? והכי חשוב, מנין היוהרה לא לתקן טעות עובדתית שהתפרסמה באתר, ושהוכחה כטעות, וזה עוד לפני שדיברנו על התנצלות?

בניגוד לישראל, לעיתונים מהחשובים בעולם יש מדור קבוע של תיקונים, הבהרות והתנצלויות. זאת כיוון שלאותם עיתונים יש די אחריות וביטחון עצמי להודות כשהם טועים. הרי מי לא טועה לפעמים? בישראל, לעומת זאת, רוב ההבהרות מתפרסמות בעקבות איומים בתביעות (או בעקבות החלטה של מועצת העיתונות, אבל מסתבר שגם זה אינו מובן מאליו).

כאמור, האמון שרוחש הציבור לתקשורת בשפל חסר תקדים. עיתוני ואתרי ישראל, ובכללם ynet, יעשו לעצמם טובה אם ישכילו להרים את רף הבגרות שלהם לזה של העיתונות הבינלאומית, ולא יהססו להודות בפה מלא כשהם טועים ולהתנצל על כך. לא בדיעבד, אלא מלכתחילה. זה רק יחזק את אמון הציבור בהם ויחליש את הדימוי השלילי של התקשורת, ההולך ונעשה גרוע יותר מיום ליום.

תגובת ynet

בתגובה לפניית "העין השביעית" לא הסכים יון פדר, העורך הראשי של ynet, לנמק מדוע החליט לא לפרסם את החלטת מועצת העיתונות, אולם מסר כי אין מדובר בעמדה עקרונית של האתר נגד שיתוף פעולה עם מועצת העיתונות אלא בהחלטה ספציפית למקרה הזה.