מה לא מספרים לכם על ה"עיתונאים" האמיצים של עזה

ב'הארץ', הכתבת שירין פלאח סעב כותבת על העיתונאים הפלסטינים ברצועת עזה, המציגים לעולם את מראות המלחמה. "בעיני העולם הם גיבורים", היא כותבת. "העיתונאים הופכים להיות הסיפור עצמו במלחמה הנוכחית". והחמור מכל: לא מעט מהם נהרגים במהלך עבודתם.

הקשיים אינם רק טכניים ולא מסתכמים בחוסר נוחות פיזית או נפשית. לפי נתוני הארגון האמריקאי לחופש הביטוי בעיתונות CPJ (Committee to Protect Journalists) מתחילת המלחמה נהרגו 64 עיתונאים פלסטינים.

למען ההגינות, נציין כי שירין פלאח סעב עצמה כותבת כי עבודתם של אותם עיתונאים אינה אובייקטיבית בעליל – הם מתעלמים לחלוטין מטבח השבעה באוקטובר, ומציגים את פעולות צה"ל בעזה כמתקפה חסרת סיבה; וחלקם רואים את הטבח בשבת השחורה כפעולת התנגדות לגיטימית.

ועדיין הכתבה חסרה הקשר חשוב שאינו מופיע בה – למשל, שרובם המוחץ של אותם "עיתונאים" אינם עיתונאים כלל אלא תועמלנים של ארגוני טרור.

עברנו על רשימת העיתונאים ההרוגים שהרכיב ארגון CPJ (ארגון שכפי שכתבנו פה לא מזמן, עשה כמיטב יכולתו לטייח את הרצח של עיתונאים ישראלים בידי החמאס). להלן ממצאינו:

ראשית, מתוך 64 עיתונאים פלסטינים ולבנונים שנהרגו ברצועת עזה עד למועד פרסום הכתבה, 19 עבדו עבור כלי תקשורת שה- CPJ בעצמו מודה שמשויכים (Affiliated) לחמאס, לג'יהאד האסלאמי או לחיזבאללה.

כלומר – מדובר בחברים בארגוני טרור, המוצבים בזרועות התעמולה של הארגונים.

שנית, 18 מהשמות עבדו עבור כלי תקשורת שבזמן אמת שיבחו והיללו את הטבח בעוטף עזה בשבת השחורה, ובאופן קבוע מכנים פיגועי טרור בהם נרצחים אזרחים ישראלים "פעולות הרואיות" וקוראים למבצעיהם "שהידים". כלי התקשורת הללו הינם: מידאן; פלסטין אלאן (Palestine Now); אלכופיה; אלמאג'דאת; קדס אלאח'באריה (Quds News Network); מצדר אלאח'באריה (MSDR News); אלקאהרה אלאח'באריה (Al-Qahera News); אד'אעת נמאא' (Namaa Radio); תלפזיון פלסטין (Palestine TV); רדיו אלשבאב; פלסטין אליום (Palestine Today); אלרסאלה; ו- Palestine Chronicle.

שלישית, לפחות ארבעה מתוכם היללו רצח של אזרחים ישראלים בזמן אמת.

למשל מוחמד חטאב מ- Palestine TV, שבשבעה לאוקטובר הילל את הטבח וכינה את החטופים הישראלים "מתנחלים".

הישאם אל-נאווג'ה, שנשא תפילה שאללה יסייע ללוחמי הג'יהאד (שימים קודם לכן טבחו בישראלים) לעמוד איתן.

אלאא טהר, ששבוע לפני השבעה באוקטובר קראה בשידור לרצח אזרחים ישראלים.

ועולא עטאללה, שגם היא שיבחה את מבצעי הטבח בשבעה לאוקטובר.

רביעית, גם מקרב העיתונאים החיים ששירין פלאח סעב כותבת עליהם, ישנם כמה תומכי טרור מובהקים – ומן הראוי שקוראי 'הארץ' ידעו זאת.

למשל הינד חודרי, עליה נכתב:

"למען האמת, לא תיארתי לעצמי שאי פעם אדווח על כל האלימות הזו. לדווח וגם לחיות את זה — זה מאוד סוחט", אמרה העיתונאית העזתית הינד חודרי ל"טיים". חודרי, בת 28 מעזה, שעובדת עבור סוכנות הידיעות הטורקית "אנאדולו", מדווחת מתחילת המלחמה על ההתמודדות היומיומית של תושבי הרצועה.

הכתבה לא מציינת כי חודרי בעבר הסגירה לידי החמאס שישה פלסטינים מעזה שכל חטאם היה השתתפות בשיחה אינטרנטית עם פעילי שלום ישראלים. הינד האשימה אותם ב"נורמליזציה", אותה היא רואה כפשע חמור מנשוא. שלטונות החמאס האשימו אותם בבגידה.

או מועתז עזאיזה, שדיווח על אזרחים ישראלים שנחטפו בישראל כ"חיילים" שנשבו ברצועת עזה:

לסיכום, לפחות שני שליש מה"עיתונאים" שנהרגו ברצועת עזה אינם עיתונאים כלל אלא תומכי טרור ורצח של יהודים, שהביעו תמיכה ושיבחו מעשי טבח כאלה, עבדו בכלי תקשורת שעשו זאת על בסיס קבוע, או פשוט עבדו כתועמלנים המקבלים שכר מארגוני הטרור עצמם. והדברים נכונים גם לגבי רוב העיתונאים החיים שפועלים ברצועה ברגעים אלו. אלה דברים שיש לזכור כל פעם שמזכירים את "העיתונאים האמיצים" של עזה.

תודה מיוחדת לחברינו מ- CAMERA Arabic על הסיוע הרב בתחקיר