מי אשם בפחד הקיומי של הלהט"בים בעזה? ישראל כמובן

כתבה שפורסמה ב'הארץ' בסוף השבוע האחרון שפכה אור מעניין ומדכא על חייהם של אנשי קהילת הלהט"ב ברצועת עזה, הנתונה תחת שלטון החמאס וסגר ישראלי.

גם לפני הפרסום ניתן היה להניח שמצבם של ההומואים והלסביות ברצועה אינו מזהיר. אולם כתבתו של מארק למאנט – שם שעוד נחזור אליו – מאששת את הציפיות באמצעות ראיונות עם שלושה גברים הומואים מעזה ואישה לסבית אחת (מהגדה המערבית). אלה מספרים בהרחבה על החיים הנסתרים שהם מנהלים בצל הפחד ממשפחתם, החברה השמרנית הסובבת אותם ושלטון אסלאמיסטי מדכא. מטעמים מובנים, שמות המרואיינים הם בדויים.

אבל מה שמשך את תשומת ליבנו היה דווקא חלק מכותרת המשנה של הכתבה, המספרת על סיבה נוספת לפחדיהם של הלהט"בים העזתים:

הומואים בעזה חוששים לדבר בפתיחות אפילו ברשת, שמא יושב בצד השני איש 8200

מעניין. הכותרת מציגה את החשש מפני אנשי 8200 כשקול לפחד מפני רשויות החמאס, שלפי המצוטט בכתבה אינם בוחלים במעצר הומואים והוצאת וידויים מהם בעינויים קשים.

לא פלא שמנכ"ל 'שוברים שתיקה' אבנר גבריהו קפץ על ההאשמה כמוצא שלל רב.

אולם האם הכותרת אכן משקפת את המציאות? מתוך הכתבה בת 1,500 המלים, זה הקטע היחיד עליו הכותרת מתבססת:

אבל אפילו בשיחות באינטרנט יש חששות. אסור לחשוב אפילו על החלפת תמונות או שמות, מחשש שמהצד השני יש מרגלים מטעם חמאס או סוכני מודיעין ישראלים. "לכן אנחנו כמעט לא נפגשים. אם ניתפס על ידי חמאס, הם יזרקו אותנו לכלא. אבל גרוע יותר — הם יספרו להורינו"

שימו לב שהחשש מפני "סוכני מודיעין ישראלים" מופיע מחוץ למירכאות – והקטע המצוטט מפי המרואיין מציין רק את חמאס. גם בשאר הכתבה, אף מרואיין לא מזכיר ולו ברמז שאנשי ההאזנות הישראלים מטרידים את שלוותו. לא מיותר לציין שלאורך הטקסט אין כל ראיה לכך שלחשש הזה יש בסיס כלשהו, גם לו היה מתקיים.

אז האם הפחד מפני "סוכני מודיעין ישראלים" הוא תוספת יצירתית של הכתב, מארק למאנט, שהרגיש צורך להאשים את ישראל בסוגיה שכלל לא נוגעת אליה?

או שמא מי מהמרואיינים אכן ביטא את החשש הזה, ולמאנט בחר – מאיזושהי סיבה עלומה ומסתורית – שלא להעלותו על הכתב?

רצינו ליצור קשר עם מארק למאנט ולשאול אותו. אולם החיפוש שערכנו העלה כי הוא פשוט אינו קיים ברשת ואין דרך לתקשר עמו. כמו כן, לא הצלחנו למצוא טקסט אחר כלשהו שהוא כתב תחת השם הזה, בעברית או באנגלית.

גם פנייתנו למערכת 'הארץ' בבקשה לסייע לנו ליצור קשר עם למאנט, נותרה ללא מענה.

מארק למאנט, אם אתה קורא את זה וככל שאתה בכלל קיים במציאות – השמע קול!