מי הפרא ומי האציל?

טורה של רחל נאמן במדור הדעות של 'הארץ' היום ("ערבים רעים מהנגב", 3.12), מראה בצורה יפה מה קורה כאשר בונים תזה שלמה (המופיעה בתמצות בכותרת הטור) על בסיס אי-הבנת הנקרא המשולבת עם הרהורי הלב. נאמן מבקשת מהקוראים לשים לב לתפיסתו המקוממת לכאורה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לגבי ההבדלים בין בני מיעוטים שונים בישראל:

 מעניינת תגובתו של ראש הממשלה לשני אירועים בסוף השבוע. לאירוע בו סורבה כניסתם של שלושה חיילי צה"ל דרוזים לקריה למחקר גרעיני בדימונה במסגרת תרגיל אבטחה, הגיב נתניהו באמירה שהדרוזים הם בשר מבשרנו וצריך להתייחס אליהם כשווים בין שווים. ואילו הבדואים שמחו נגד חוק פראוור כונו בפיו "מיעוט קולני ואלים" שכלפיו, כך הודיע, לא יגלה כל סובלנות.

מה אפשר להבין מזה? שנתניהו רואה בדרוזים "ערבים טובים" ואילו הבדואים הם "ערבים רעים", פראים פורעי חוק, אויבי המדינה? או שאולי, בסכסוך קרקעות, כל הניואנסים האלה אינם חשובים, ומי שיכול להפעיל יותר כוח לא יהסס לאיים על פעילים ולהשתמש ברימוני הלם, בגז מדמיע ובכדורי גומי?…

 

כנראה שנאמן לא היתה מודעת לכך שבטורה יופיע קישור המפנה לדבריו של ראש הממשלה. והנה הם, כפי שדווח בעיתון 'הארץ' עימותים המוניים בהפגנות המחאה נגד תוכנית פראוור:

"נמצה את הדין עם מפרי החוק ולא נסבול התפרעויות שכאלה", אמר נתניהו, "אין ולא תהיה סובלנות כלפי מפרי חוק. הניסיונות של מיעוט קולני ואלים למנוע עתיד טוב יותר מאוכלוסייה גדולה ורחבה הוא חמור. נמשיך לקדם את החוק למען עתיד טוב יותר לכלל תושבי הנגב".

כל בר דעת מבין שכאשר נתניהו דיבר על "המיעוט הקולני ואלים" הוא התכוון ל"מפרי החוק" בהפגנה. הוא אף הדגיש את ההבדל שבין "מיעוט קולניואלים" ל"אוכלוסייה גדולה ורחבה" יותר, מכאן המילה "מיעוט".

 

וכך תיאר 'הארץ' את האלימות בהפגנה:

 

עד מהרה התלהטו הרוחות. המפגינים וכוח המשטרה הגדול במקום – שכולל שוטרי יס"מ, פרשים ומסוק – החלו להתעמת: המפגינים יידו אבנים, ומנגד השוטרים השתמשו ברימוני הלם, בגז מדמיע ובזרנוקי מים. חלק מהמפגינים טענו כי המשטרה היא שהחלה להתעמת עם המוחים, ורק אז הגיעה יידוי האבנים, אולם לא כולם הסכימו על כך. "אנחנו לא רצינו שההפגנה תהפוך לאלימה", אמר אחד המפגינים בשטח, "אבל היה קומץ שהחל ליידות אבנים. אנחנו לא מצטרפים לאמירה שהמשטרה היא נגד הבדואים".

אפילו אחד המפגינים בעצמו מבדיל בין "קומץ" לבין שאר המפגינים, בדיוק כמו נתניהו. ולכן לא נותר אלא לתהות –  מה גרם לרחל נאמן לקרא משפט מאד ברור של נתניהו ולפספס לחלוטין את משמעות דבריו הברורים כשלג? האם היא זו שחוטא בחטא ההכללה? האם דווקא היא, המתעקשת לייחס לדברי ראש הממשלה את כלל האוכלוסייה הבדואית, רואה בהם לא יותר מ"פראים פורעי חוק, אויבי המדינה"?

ועל זה נאמר: טול קורה מבין עיניך.

תגובת אהוד עין-גיל, עורך בכיר, 'הארץ':

רחל נאמן כתבה את דעתה במאמר. זו לדעתה המשמעות של דברי בנימין נתניהו, ופירוש כזה לגיטימי בעיני (כמו גם הפירוש שלך).

ראש הממשלה דיבר על שני ציבורים: דרוזים ובדואים. בשני המקרים הוא עשה הכללה:

 1. במקרה של הפגנות הבדואים הוא אמר: "אין ולא תהיה סובלנות כלפי מפרי חוק. הניסיונות של מיעוט קולני ואלים למנוע עתיד טוב יותר מאוכלוסייה גדולה ורחבה הוא חמור. נמשיך לקדם את החוק למען עתיד טוב יותר לכלל תושבי הנגב".

המונח "מפרי חוק" בהקשר של הפגנות הבדואים ניתן לפרשנות מצמצמת (רק אותם מפגינים שיורשעו בסופו של דבר, אם בכלל, בהפרת חוק על מעשיהם בזמן ההפגנות, ולעת עתה כולם זכאים עד שלא תוכח אשמתם), או לפרשנות רחבה יותר (מאחר שההפגנות נערכו בלי רשיון, לכאורה כל מי שהשתתף בהן היה "מפר חוק"), ואף לפרשנות מכלילה (כל הבדואים שלטענת הממשלה גרים בבתים שנבנו בלי רשיון ומכאן שכולם "מפרי חוק"). לדעתי, כל פירוש כזה לגיטימי. כך גם לגיטימי לפרש בצורה מצמצמת או מרחיבה את הביטוי "מיעוט קולני ואלים".

2. ממקרה של שלושה חיילים דרוזים שעוכבו לבדיקה ביטחונית בכניסה לכור בדימונה השליך נתניהו על היחס הראוי לכל הדרוזים: "אחינו בני העדה הדרוזית הם בשר מבשרנו. הם משרתים ביחידות הלוחמות בצה"ל וראוי שהיחס אליהם יהיה כשווים בין שווים".

האם פירוש דבריו שכל בני העדה הדרוזית הם "אחינו", ולכן "ראוי שהיחס אליהם יהיה כשווים בין שווים", או שכוונתו רק לאותם דרוזים המשרתים ביחידות קרביות בצה"ל? או רק לדרוזים ששירתו בצה"ל, ולא חשוב באיזו יחידה? האם הוא כולל ב"בני העדה הדרוזית" גם את אותם דרוזים שסירבו להתגייס לצה"ל (אחד כזה אמור, למיטב ידיעתי, להתחייל היום וכבר הכריז שהוא מסרב לשרת בצבא)?

כל הפירושים הללו לגיטימיים בעיני, אבל משום מה התעלמת מן הפירוש המכליל שנתנה רחל נאמן לדבריו על הדרוזים, ורק הפירוש המכליל של דבריו על הבדואים נראה לך "סילוף".

הראיה החותכת לדעתך נמצאת במשפטים הבאים שציטטת מדבריה:

"מה אפשר להבין מזה? שנתניהו רואה בדרוזים 'ערבים טובים' ואילו הבדואים הם 'ערבים רעים', פראים פורעי חוק, אויבי המדינה?"

שים לב לסימני השאלה בסופם של שני המשפטים. לפנינו, אם כן, שאלות ששואלת רחל נאמן. מדוע לדעתך אסור לאפשר לה לשאול שאלות אלה? גם אם נניח שמן ההקשר משתמעת תשובתה (כן), ומדבריך משתמעת תשובתך (לא בדיוק), עדיין יש לכבד את בחירתה להציב את סימני השאלה ואין הצדקה להחליט במקומה מה עמדתה ועוד לקבוע שזה "סילוף".