מי מסלף את ההיסטוריה? ישי גולדפלם | 15.12.11 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס כלי תקשורת רבים בארץ ובעולם קפצו כמוצא שלל רב על התבטאותו של ניוט גינגריץ' כי הפלסטינים הם "עם מומצא". דבריו סחטו ביקורות כמעט מקיר לקיר והתקשורת הבליטה את הסערה שהם עוררו. מעניין להשוות את התגובות לדבריו של גינגריץ' עם התגובות להתבטאות דומה ומוקדמת יותר. לפני כחצי שנה (16.5.11) כתב מחמוד עבאס בניו יורק טיימס כי לאחר הצעת החלוקה ב-1947 החלו "כוחות ציוניים לגרש ערבים פלסטינים על מנת להבטיח רוב יהודי במדינה הישראלית העתידית", דבר שגרם ל"צבאות ערב להתערב". עיוות היסטורי זה בא יומיים לאחר שעבאס הכריז בנאום (אשר הועבר בעזה על ידי נציגו) כי "לעם הפלסטיני על אדמת כנען היסטוריה החל מ-7000 שנה לפנה"ס. זוהי האמת אותה יש להבין ואותה יש לציין, על מנת לומר: 'נתניהו, אתה אקראי בהיסטוריה. אנחנו אנשי ההיסטוריה. אנחנו הבעלים של ההסטוריה'". למרות שדבריו של עבאס פוגעניים לפחות כמו דבריו של גינגריץ' ומשקפים עיוות היסטורי, כלי התקשורת כמעט ולא דיווחו עליהם. ההיגיון אומר כי התבטאות של יו"ר הרשות הפלסטינית עימו אמורה ממשלת ישראל לנהל מו"מ לשלום, אמורה לזכות ביותר תשומת לב מדבריו של אדם אשר בינתיים טרם זכה אפילו בבחירות למפלגתו. יתרה מזאת, דבריו החמורים של עבאס הינם טיפה בים של תעמולה מתמשכת המשכתבת את ההיסטוריה ומנוהלת על ידי הרשות הפלסטינית, כמו גם על ידי אנשי רוח ומנהיגים דתיים ערבים, עיתונאים ונציגי אקדמיה רדיקלים. מטרת התעמולה, המוצאת את ביטוייה בין השאר במערכת החינוך ובטלוויזיה הפלסטינית, היא לקעקע, לפקפק ולהטיל ספק בשלל ההוכחות החומריות והכתובות הקושרות את העם היהודי לארץ ישראל ואף לאמץ את ההיסטוריה היהודית כמו היתה פלסטינית. הכמות וההיקף של הפרופגנדה האנטי-ישראלית הנ"ל שווה למאות ניוט גינגריצ'ים. ובכל זאת, הדבר אינו על סדר היום הציבורי ורוב אזרחי ישראל כלל אינם מודעים לו. זאת מכיוון שהתקשורת, אשר כנראה אינה מתעניינת מספיק במלחמת הדעות המנוהלת נגד ישראל, לא מדווחת על כך, אלא מותירה את הדבר למספר ארגוני מחקר אשר מתריעים וזועקים כמעט מדי שבוע אך קולם לא נשמע. מעבר לחוסר הפרופורציה המוחלט בין טיפול התקשורת בהתבטאות גינגריץ' לבין אי טיפולה בקעקוע ההיסטוריה המתרחש מדי יום ברשות הפלסטינית, יש לשאול: מדוע כל זה חשוב? השפעת שכתוב ההיסטוריה על דעת הקהל העולמית כבר ניכרת במקומות מרכזיים ומכובדים – עיתונים, קמפוסים, ספרים, ימי עיון וכיו"ב – ולא רק בשוליים. ככל שדעת הקהל תשתכנע כי ליהודים אין כל קשר לארצם וכי אינם אלא קולוניאליסטים אירופאים אשר כבשו ארץ לא להם מידי הילידים החיים כאן כבר 9,000 שנה, אזי מדוע שזו תתמוך בלגיטימיות של עצם קיומה של מדינה יהודית במקום לא לה? שנית, בהנחה שהפתרון האולטימטיבי לסכסוך – עליו מסכימים רוב אזרחי ישראל – הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות, ראוי כי נקודת המוצא למו"מ תהיה ההכרה ההדדית בזכותם הטבעית של שני הצדדים לחיות דווקא בפיסת ארץ זו. כל עוד הרשות הפלסטינית מתעקשת לקדם באגרסיביות קמפיין אשר שולל את הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל באופן כל כך בוטה, כיצד בכוונתה לרכוש את אמון הישראלים ולשכנע אותם כי פניה אכן לשלום אמת? נדמה כי סוגיה זו חשובה ורלוונטית בהרבה מהתבטאות כזו או אחרת של מועמד למפלגה הרפובליקנית בארה"ב, וראוי כי תתפוס מקום מרכזי יותר בסדר היום התקשורתי.
