מעשה במחסום

בטורו בסוף השבוע ב'מעריב', בחר העיתונאי רן אדליסט לעסוק בסוגיה ישנה שחזרה לאחרונה לכותרות – המחסומים ביהודה ושומרון. הטריגר, כמובן, הוא דרישתו של השר בן גביר להוסיף מחסומים במסגרת המאבק בטרור הפלסטיני.

מדובר, חשוב לציין כבר כאן, במחסומים המגבילים ומנטרים תנועה ברחבי יהודה ושומרון – ולא כאלה המוצבים בין ישראל הריבונית לשטחים, שימשיכו לעמוד ולפעול גם אם תוקם מדינה פלסטינית בגבולות הקו הירוק. בעבר, ובמיוחד בזמן האינתיפאדה השנייה, בשנים 2000- 2005 לערך, השטחים מלאו בהם.

אך לדעת אדליסט, הם מעולם לא תרמו במאום לביטחונם של הישראלים, וכל מטרתם הייתה להתעלל בפלסטינים ולהרוס את שגרת חייהם:

מחסומים לא מנעו, לא מונעים ולא ימנעו פיגועים, והם יעילים רק כחלק ממלחמת בן גביר: מרקם חיים כנגד מרקם חיים, וכדי להציק לפלסטינים שיעופו מכאן. בעיקר נועדו המחסומים לחסימת גישה ישירה בין חלקי הגדה.

מכאן עובר אדליסט להוכיח את טענתו באמצעות סיפור מן העבר, שכל כולו, כפי שנראה בהמשך, הוא מצג שווא רווי בהטעיות.

הסיפור של רן אדליסט

כך הסיפור מתחיל:

שליפת המחסומים ממחסן הגרוטאות של אמצעי הביטחון החזירה אותי כ־20 שנה אחורה. יו"ר ועדת החוץ והביטחון היה אז צחי הנגבי… בגדה הופעלו אז למעלה מ־600 מחסומים, חסמים ושאר מכשולים. הרעיון היה שהם ימנעו פיגועים. התוצאה הייתה עלייה מתמדת במספר הפיגועים. מה שלא הפריע לצה"ל להמשיך, בלחץ המתנחלים, לתחזק את המחסומים.

אדליסט מספר שהוא היה אז חבר ב"פורום ביטחוני של לשעברים" שעסק בענייני ביטחון וקרא לממשלה לצמצם את מספר המחסומים בשטחים. הם נפגשו עם הנגבי, הופיעו בפני ועדת החוץ והביטחון ואף יצאו עם חבריה לסיור בין המחסומים. שם הם פגשו פעילות שמאל אדיבות וחכמות, וגם מתנחלות רעות שקיללו אותם והפריעו להם.

לבסוף, לכאורה, פעולות הפורום השיגו את מטרתן:

כמה חודשים אחרי אותו סיור הוסרו למעלה ממחצית המחסומים והחסמים. החברים היו גאים בהפגנת המחאה המנומקת והדיסקרטית שגרמה לכך.

אך אדליסט ישר מספיק להודות שהיה גורם רב-עוצמה אחר שגרם לכך:

האמת היא שמי שהסירה אותם הייתה קונדי – מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליזה רייס, שרתמה לצורך הסרת המחסומים את הבית הלבן, הפנטגון והמועצה האמריקאית לביטחון לאומי".

עד כאן הסיפור של אדליסט, וכעת נעבור לבחון את הפרטים שהוא אינו מספר לקוראים. אלה הופכים את הקערה על פיה, ומוכיחים את ההיפך ממה שהוא ביקש להוכיח.

מה רן אדליסט אינו מספר

ראשית כל, אדליסט אינו כולל תאריכים וזמנים מדויקים בסיפור שלו. זה לא מקרי. הוא מספר שהדברים אירעו "כ-20 שנה אחורה" – מה שמעלה אצל הקורא את הרושם כי מדובר בימי השיא של האינתיפאדה השנייה, אז אכן הייתה "עלייה מתמדת במספר הפיגועים".

אך הדבר אינו ייתכן. ראשית כל, צחי הנגבי מונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון רק באמצע 2006, לאחר דעיכת אינתיפאדת הטרור. שנית, הורדת המחסומים בלחצה של קונדוליסה רייס, כחלק מ"תהליך אנאפוליס" והדרישות למחוות כלפי הפלסטינים, הוכרזה באפריל 2008.

כלומר, הדברים התרחשו לפני 15 שנה. אדליסט מספר על "עלייה מתמדת במספר הפיגועים", אך הנתונים מספרים סיפור אחר. לפי דו"ח השב"כ מדצמבר 2008,

באיו"ש נשמר השנה רף פיגועים נמוך, לעומת שנה שעברה… באיו"ש נמשכת מגמת הירידה בנפח הטרור… השנה חלה ירידה רדה בפיגועי ירי ומטען.

אכן, בשנת 2008 דווקא נרשמה עלייה בהרוגים ופצועים מטרור פלסטיני, לעומת 2006 ו-2007 – אך זו נבעה מעליית הטרור בירושלים וברצועת עזה. כלומר, אין לה קשר לשאלת המחסומים ביהודה ושומרון. שם דווקא השקט נשמר ואף התחזק.

נמשיך. בניגוד לדברי אדליסט, תהליך הורדת המחסומים ברחבי איו"ש והרחבת חופש התנועה הפלסטיני לא קשור לסיור החביב שהוא וחבריו לקחו את חברי הכנסת, וגם הקשר לקונדוליסה רייס הוא רופף למדי. הוא התחיל כבר בסוף שנת 2006, והמשיך גם תחת תקופתו של נתניהו כראש ממשלה.

מה הסיבה לכך? נתוני הטרור הפלסטיני יכולים להעניק לנו רמז לכך. כך לפי השב"כ נראים נתוני פיגועי ההתאבדות הפלסטינים באותן שנים:

ואלה נתוני ההרוגים מטרור פלסטיני (מקור העלייה ב-2008, כאמור, הוא עזה וירושלים):

וגם פיגועי הירי והמטען באיו"ש היו בירידה מתמדת:

וזה הסיפור שרן אדליסט מנסה בכל כוחו להסתיר מקוראי 'מעריב':

 ככל שירדה רמת הטרור הפלסטיני באיו"ש, כך ישראל הייתה יכולה להרשות לעצמה להסיר מחסומים ולאפשר לפלסטינים לחיות את חייהם ללא כל הפרעה. הדבר גם אפשר לה להיענות לדרישות האמריקניות לבצע מחוות והקלות כלפי הפלסטינים.

אין הוכחה טובה מזו לכך שמטרתם של המחסומים מעולם לא הייתה התעללות סתם בפלסטינים כדי "להציק להם שיעופו מכאן". לא הפלסטינים עפו, אלא המחסומים עפו ככל שהצורך בהם ירד.