נוסחת בית לחם- משתמשים בסיפור חג המולד להכפשת ישראל

ע

עדכןו  מ-3/1/07:הגרסה המקורית של מאמר זה ייחסה בטעות הצהרות מסיימות למאמר של מרי אן ווסטון במקום לייחסן לזה של ג'יימס זוגבי. קאמרה מתנצלת על הטעות. להלן הגרסה המתוקנת.

בשביל הנוצרים, העיר בית לחם היא מקום הולדתו של המושיע שלהם, אבל בשביל מבקריה של ישראל היא הפכה להיות בימת הנרטיב השקרי והמעוות על הסכסוך הישראלי-ערבי, הנרטיב שמציג את ישראל כאומה מדכאת שאינה שונה בהרבה מהאימפריה הרומית ששלטה בישראל העתיקה. נוסחת בית לחם, הנרקחת מחדש בכל שנה בדצמבר, היא נוסחה פשוטה: מבקריה של ישראל מתארים את השפעת הצעדים הביטחוניים של ישראל (כמו המכשול הביטחוני) על תושביה הנוכחיים של העיר בלי להסביר מדוע צעדים אלו ננקטים. לאחר מכן נעשית השוואה בין התנאים בעיר למצוקה של המשפחה הקדושה בעת הולדתו של ישו.

הפועל היוצא של נוסחת בית לחם הוא הצגת ישראל כאומה מדכאת- בדומה לאימפריה הרומית- הפוגעת באמונה הנוצרית על ידי יצירה מחדש, וללא רחמנות, של התנאים שהקשו על חייה של המשפחה הקדושה. כמו שמבקריה של ישראל השתמשו בבגידה בישו ובצליבתו כדי להציג את ישראל כמדינה ההורגת את ישו, כך השתמשו בסיפור חג המולד להציג את ישראל כמדינה מדכאת במיוחד. בדוגמות האלה לוח השנה הנוצרי הליטורגי אינו משמש לקידום השלום וההבנה, אלא ליצירת בוז כלפי ישראל.

כדי שנוסחת בית לחם תעבוד על בסיס רטורי ישנם כמה נושאים שיש להשמיטם או להתעלם מהם –  התפרצויות האלימות שהובילו לבניית גדר הביטחון, מספר פיגועי ההתאבדות שיצאו מבית לחם והאיומים על נוצרים בחברה הפלסטינית מצד הרוב המוסלמי. הדממה בנוגע לנושאים אלו מעלה תהיות באשר לשאלה אם האלימות כלפי ישראלים פוגעת באמונה הנוצרית באותה המידה שפוגעים בה מאמציה של ישראל למנוע את האלימות הזאת.

להלן כמה דוגמות לדרך שבה יושמה נוסחת בית לחם במהלך תקופת חג המולד ב-2006.

מה היה קורה לו הבתולה מריה הייתה מגיעה לבית לחם היום?

 

האינדיפנדנט, 23 בדצמבר 2006- יוהן הארי

שימוש שערורייתי אחד בסיפור חג המולד במטרה להשמיץ את ישראל נשקף מכתבתו של יוהן הארי באינדיפנדנט ב-23 בדצמבר. מאמר זה, המשתמש בנרטיב של רשעות יהודית ותמימות פלסטינית כפנייה לגיוס כספים לשירותי הבריאות הציבוריים בגדה המערבית, מתחיל בניסיון ערום להציג את הפלסטינים בגדה המערבית כמקבילה בת ימינו למשפחה הקדושה.

בעוד יומיים יתקבצו יחדיו שליש מהאנושות כדי לחגוג את חבלי הלידה של פליט פלסטיני בבית לחם, אך אלפיים שנה לאחר מכן, אימא אחרת באורווה מהוללת אחרת בעיר הנצורה וזרועת ההרס הזאת מנסה שלא ליילל. פדיה ג'מל בת ה-27 היא בעלת חיוך לאה ורטוב. "מה היה קורה לו הבתולה מריה הייתה באה היום לבית לחם? היא הייתה סובלת כפי שאני סובלת."

בפתיחה באנכרוניזם היסטורי- הצגת המשפחה הקדושה כפליטים פלסטינים, אף שהם היו יהודים, וכי האזור לא נקרא "פלסטין" עד למאה השנייה לספירה, מפגין יוהן הארי מוכנות לעוות את עובדות ההיסטוריה למען אג'נדה פוליטית. הוא עושה זאת באמצעות "ניפוח" מספר העוללים שמתו במחסומים ישראליים.

הארי כותב כי "האו"ם מאשר כי 36 תינוקות מתו מכיוון שאמותיהם עוכבו במחסומים ישראלים" מאז 2002. למעשה, האו"ם מדווח כי 19 תינוקות מתו במחסומים מאז 2002. הנתון בדבר 36 מיתות מכוון למיתות של עוללים מ-2000 (31 באוגוסט 2005- הנציב העליון לזכויות אדם).

השארית מגיוס הכספים של הארי למען מרלין – ארגון צדקה הנתמך בעתירת חג המולד של האינדיפנדנט – כוללת תמונות של נשים הרות עצורות במחסומים ישראליים. תוכלו למצוא ניתוח של קאמרה בנושא כאן.

האם בית לחם גוססת?

 

קאונסיל פור דה נשיונל אינטרסט ((CNן24 בדצמבר 2006

ה-CNI, קבוצה אמריקאית אנטי-ישראלית קיצונית, השתמשה בנוסחת בית לחם בפרסומת המשתרעת על פני עמוד שלם בניו יורק טיימס ביום ראשון 24 בדצמבר 2006. הפרסומת מציגה שלושה אמגושים רכובים על גמלים ומנועים מלהיכנס לבית לחם בשל חומת בטון. בחזית ציפור קטנה אומרת לאיש החכם "זה הולך להיות קצת יותר קשה הפעם."

בטקסט של הפרסומת מצוטט ראש העיר של בית לחם, ויקטור בטרסה, שאומר "העיר שלנו מסתכנת בהפיכה לעיר של מתח וסבל במקום סמל של שלום". ואולם, הפרסומת שכחה לציין כי ויקטור בטרסה נבחר לראשות עיריית בית לחם בתמיכת חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שני ארגונים שמתכחשים לזכות ישראל להתקיים ושיזמו כמה פיגועים כנגד אזרחים ישראלים. בקיצור, CNI מציגה את בטרסה, שבבעלי בריתו הפוליטיים כלול חמאס – ארגון שמציב אזרחים ישראלים כמטרה לרצח – כמקור מהימן למידע על ההשפעה של המכשול הביטחוני הישראלי על תושבי בית לחם בשם ה"שלום."

הפרסומת של המועצה מצטטת גם את הכומר הלותרני, מיטרי ראהב מבית לחם, דמות בעלת השפעה מועטה בלבד על החברה הפלסטינית. ואולם ראהב מובא לעתים קרובות לכנסיות פרוטסטנטיות בארצות הברית כדי לגנות את הצעדים הביטחוניים של ישראל, מבלי להסביר מדוע הם ננקטים. לדוגמה, ראהב התאונן שמחסומים ישראליים מאטים את מעבר האמבולנסים בגדה המערבית, אבל אין הוא מכיר בעובדה שאמבולנסים משמשים להעברת נשק, פצצות וטרוריסטים שהתכוונו לתקוף אזרחים ישראלים.

"או! גטו בית לחם הקטן"

 

שיקגו טריביון– ה-24 בדצמבר 2006

מרי אן ווסטון, פרופסורית בדימוס באוניברסיטת נורת'ווסטרן מבית ספר מדיל לעיתונאות משתמשת גם היא בסיפור חג המולד למען הנרטיב האנטי-ישראלי שלה. כתבה שכותרתה "או! גטו בית לחם הקטן", שהופיעה ב-24 בדצמבר 2006 מתחילה בפסקה מהבשורה ע"פ לוקאס מהברית החדשה המתארת את הסכנה שנשקפה למשפחה הקדושה במהלך לידתו של התינוק ישו. לאחר מכן שואלת ווסטון "לו מריה ויוסף היו נוסעים לבית לחם היום האם הם היו נכנסים? או "האם התינוק הקדוש היה נולד במחסום ישראלי?".

לאחר מכן מתארת ווסטון את המחסום הביטחוני ליד בית לחם ואת השפעתו על תושבי העיר. היא מסבירה אך בקצרה מדוע נבנה המחסום: "הממשלה אומרת שהוא נבנה כדי להעצים את הביטחון הישראלי ולעצור פיגועי התאבדות."

ווסטון אינה מספקת כל פרט על פיגועי ההתאבדות שיצאו מהגדה המערבית במהלך האינתיפאדה השנייה, ואין היא מכירה בכך שהמחסום הביטחוני תרם לירידה במספר פיגועי ההתאבדות שיצאו מהגדה המערבית. רמאדן שלח, מנהיג הג'יהאד הפלסטיני, אמר ב-11 בנובמבר 2006 את מה שווטסון לא הייתה יכולה להודות בו – המחסום עובד. "לדוגמה," אמר שלח, "ישנה גדר ההפרדה, שהיא מכשול בפני ההתנגדות, ובלעדיה הייתה הסיטואציה שונה לחלוטין."

ווסטון גם נכשלת בהכרה בכך שהוצעה לפלסטינים מדינה במהלך שיחות המשא ומתן בקמפ דייויד/טאבה ב-2000/2001. העסקה כללה את כל עזה ואת רוב הגדה המערבית ועוד שטח נוסף בתוך גבולות טרום-1967 – פיצוי על האדמה בגדה המערבית שישראל לא יכלה לוותר עליה.

עוד היא התעלמה מכך שהישראלים עצמם מתמודדים עם תנאים קשים ובהם ירי טילים מתמשך מרצועת עזה והתקפות טרור שבהן נהרגו יותר מ-1,100 אזרחים ישראלים מאז ספטמבר 2000 – לאחר שיאסר ערפאת פרש מהמשא ומתן בקמפ דייויד.

האם הנצרות גוססת במקום היוולדו של ישו?

 

יוסטון כרוניקל, ה-25 בדצמבר 2006 

מאמר זה, שכתב גרגורי כץ, עוסק בעזיבה של נוצרים את בית לחם וערים נוספות בגדה המערבית.

למרבה השמחה, המאמר הזה אכן מספק מידע המסייע לקוראים להבין את הגורם הבסיסי לסבל בבית לחם — אלימות פלסטינית ושנאה כלפי ישראל. "ההתמוטטות של הכלכלה המקומית החלה לפני שש שנים עם פרוץ המהומות הפלסטיניות, או האינתיפאדה, נגד ישראל. עימות זה, שבו חמושים פלסטינים שלחו עשרות מחבלים מתאבדים לתוך ישראל, הובילו את ישראל לבנות את החומה הביטחונית השנואה."

לאחר מכן כץ מרמז על עוינות אנטי-ישראלית שהתפשטה בבית לחם. "המראות במרכז השלום שבכיכר מנגר במרכז העיר בית לחם חוגגים אחוות אחים בין הדתות, עם מילות השראה ממנהיגים דתיים, אבל הקירות החיצוניים מכוסים בכרזות המכבדות את זכרם של מחבלים מתאבדים פלסטיניים. מריעים לצעירים המתים כמו לקדושים מעונים על שהרגו ישראלים."

ואולם, הסתמכות המאמר על הכומר נעים אטיק מעוותת את הנרטיב. לדוגמה, כץ מצטט את הכומר אטיק בטענה כי נוצרים ומוסלמים בישראל חווים אפליה שכן "היהודים זוכים ליחס מועדף כשהדבר אמור בבתי ספר, עבודות ושירותים."מה שאטיק שכח להזכיר הוא העובדה כי ערבים ישראלים, בהם הכומר אטיק, נהנים מזכויות שאינן ניתנות במדינות במזרח בתיכון שבהן רוב מוסלמי וערבי. זכויות אלו כוללות את הזכות להצביע ולהפגין, ובמקרה של אטיק התכחשות ללגיטימציה של אותה המדינה אשר מעניקה לו את הזכויות האלה. הכומר אטיק מסרב לאשר את זכותה של ישראל להתקיים ואומר כי אין להרשות לה לשמר את עצמה כמדינה יהודית. בדומה לכך, ערבים ישראלים הריעו כאשר טילי חיזבאללה נחתו בישראל בקיץ האחרון, ולא נענשו על כך. ואולם, מה שהכומר אטיק אינו מכיר בו היא העובדה כי ארגונים יהודיים כמו בצלם והשדולה של רבנים למען זכויות אדם נלחמים למען זכויות הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה ולזכויות ערבים ישראלים, בעוד ממשלות ערביות מתכחשות לזכותם של יהודים אפילו להתגורר במדינות ערביות.

כץ ממשיך לצטט את אטיק, האומר כי נוצרים בגדה המערבית ובעזה כנראה יתמודדו עם אפליה במדינה פלסטינית תחת שלטון חמאס ומאשים את ישראל בבעיה הזאת. "לישראל אין חוקה, ולפלסטינים אין חוקה. איננו יודעים לאן זה יגיע. חמאס הפגין סובלנות רבה, אבל בגלל עקרונות היסוד שלהם, בסופו של דבר תהיה אפליה."

נבואת העתיד של הכומר אטיק בדבר אפליה נגד נוצרים מסיטה מהמציאות העכשווית –  נוצרים חווים יום יום הטרדות ואיומים מצד שכניהם המוסלמים בגדה המערבית ובעזה. טענתו של הכומר אטיק כי העובדה שלישראל אין חוקה כתובה מובילה להיעדר זכויות אדם במדינה, מתנגשת עם כמה עובדות: ערבים ישראלים יכולים להיבחר לכנסת, ובהם גם נציגים של מפלגות פוליטיות המכחישות את זכותה של ישראל להתקיים. סירובו של הכומר אטיק להכיר בעובדות האלה היא חותם האיכות (או היעדרו) לעדותו על הסכסוך הישראלי-ערבי.

או! עיר בית לחם הקטנה….היכן את?

 

ג'יימס זוגבי, ה-22 בדצמבר 2006

ב-22 בדצמבר 2006 כתב הסוקר ג'יימס זוגבי, המייסד והנשיא של המכון הערבי-אמריקני, מאמר המקונן על הכישלון האמריקני, כביכול, להכיר בסבל של תושבי בית לחם. הוא כותב: "בע הזאת של השנה מאות מיליוני נוצרים במערב מפנים את תשומת לבם לבית לחם. אבל הם חושבים לא על עיר פלסטינית אמתית שבה חיים, נושמים וסובלים, אלא על בית לחם שקיימת בדמיון שלהם."

לאחר מכן טוען זוגבי כי אמריקנים אינם מבינים את הסבל והמצוקה של תושביה הנוכחיים של בית לחם בארבעים שנות כיבוש של הישראלים ואפילו אינם יודעים דבר על המחסום הביטחוני. ואולם זוגבי אינו מכיר בכך שישראל, שהשיגה את השליטה בגדה המערבית בעקבות מלחמת הגנה עצמית ב-1967, ניסתה לשאת ולתת על הסכם של שטחים תמורת שלום בסוף מלחמת ששת הימים אבל נהדפה, וכי ישראל היא שהשקיעה השקעה ניכרת בתשתית החינוכית והציבורית בגדה המערבית בשנים שלאחר המלחמה -השקעות שנהרסו בשל האלימות המתמשכת. כמו כן אין הוא מכיר בכך שהמחסום נבנה רק לאחר סדרה של פיגועי התאבדות במהלך האינתיפאדה השנייה.

זוגבי מסכם את מאמרו בקריאה לקוראים לחשוב על "בית לחם האמתית ועל האנשים האמתיים של בית לחם, נוצרים (החיים שם מאז תקופת ישו) ומוסלמים, על החיים שהם חיים ומה אפשר לעשות כדי לשפר את מר גורלם."

אם נעשה כך, אולי נוכל להצטרף ליצורים השמימיים שבירכו את לידת ישו בשירת "שלום על פני האדמה, רצון טובים לאנשים" ולעזור להביא קצת מזה לארץ פלסטין.

במאמר אין כל קריאה לחשוב על מצוקת היהודים או כל מחשבה על הרחבת דיבידנד השלום לישראל.      

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות