עוד סטטיסטיקה של ההרוגים בעזה במהלך צוק איתן

בשבוע שעבר הבאנו כאן פילוח סטטיסטי של הפלסטינים שנהרגו במהלך מבצע צוק איתן, אשר נתן אינדיקציה לכך שקבוצת ההרוגים הגדולה ביותר היא של גברים שהשתתפו בלחימה. הניתוח הסטטיסטי גם שלל טענות על ירי חסר אבחנה של צה"ל על כלל אוכלוסיית עזה. 

ניתוח נוסף שבוצע השבוע על ידי 'קאמרה' (עמותת האחות של 'פרספקטיבה' בארה"ב) לאחר שרשימת ההרוגים התארכה, ושפורסם גם באתר TIME, מראה כי הדפוס שהסתמן בבדיקה הקודמת שומר על עקביות. בניגוד לניתוח הקודם שהתבסס על רשימת שמות שפרסמה רשת אל-ג'זירה, הפעם השמות נלקחו ממקור רשמי יותר המצוטט על ידי מרבית כלי התקשורת בעולם – המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), ארגון היושב בעזה ופועל למעשה תחת עינו הפקוחה של החמאס. זהו אותו ארגון אשר קבע כי למעלה מ-80% מההרוגים בעזה הינם אזרחים בלתי מעורבים. זהו גם הארגון העיקרי, יחד עם משרד הבריאות של עזה, המעביר מידע על הרוגים לכלי התקשורת ולארגונים בינלאומיים כמו האו"ם.

ניתוח של רשימת ההרוגים היומית של PCHR מצביע על כך כי גברים בין הגילים 17-30 מהווים חלק גדול מההרוגים, כאשר חל זינוק בין הגילאים 21-27. דפוס זה מתאים להתפלגות גילאים של חיילים/לוחמים, אולם החמאס מנסה להסתיר זינוק זה על ידי הגדרת רובם כאזרחים. כתוצאה מכך,PCHR חישב כי עד ל-26.7.14, 82% מההרוגים היו אזרחים. זהו, כאמור, נתון אותו מצטטים כמעט כל כלי התקשורת בעולם.

הנתונים גם משקפים ייצוג יתר של גברים בין 17-30, ביחס למספרם באוכלוסייה. על פי נתוני PCHR, בין ה-8 ל-26 ביולי, 404 מתוך 915 ההרוגים אשר זוהו בוודאות, היו גברים בין הגילאים 17 ל-30. מדובר ב-44% מכלל ההרוגים מתוך קבוצה המהווה 10% מכלל אוכלוסיית עזה.

הרחבת טווח הגילאים ל-17-39 והוספת אלו שזוהו כחמושים שגילם לא דווח, מעלה את המספר הנ"ל ל-551 הרוגים, או 57% מכלל ההרוגים, למרות שקבוצה זו מהווה פחות משישית (16%) מכלל האוכלוסייה. לעומת זאת, אחוז הנשים שנהרגו הינו פחות מ-10% מההרוגים, למרות שהן מהוות 25% מהאוכלוסייה.

194 ילדים (המוגדרים כאן מתחת לגיל 17) נהרגו, מספר המהווה 20% מכלל ההרוגים. כמובן שמותו של כל ילד הוא טרגדיה, אך חשוב לזכור כי ילדים מהווים יותר מ-50% מאוכלוסיית עזה.

כפי שכבר נכתב כאן בעבר, אין דרך להוכיח בוודאות כי כל הגברים בין הגילאים 17-27 השתתפו בלחימה ואולי יש איזשהו הסבר אלטרנטיבי לכך שדווקא קבוצת גיל זו קיבלה ייצוג גבוה במיוחד בקרב ההרוגים, אולם מבט על הגרף הופך הסבר שכזה לבלתי סביר. כיצד ניתן להסביר זינוק שמתחיל בגיל 17, מגיע לשיא בגילאי 22-25 וצולל במהירות לאחר גיל 30?

כדאי גם לתת את הדעת לכך שהמספר הכולל של הרוגים לא מביא בחשבון, למשל, בני משפחה של חמושים אשר לא שעו לבקשת צה"ל להתפנות או אף נאלצו בעל כורחם לשמש מגנים אנושיים, כמו גם אזרחים שנהרגו כתוצאה מנפילות קצרות טווח של רקטות פלסטיניות, כפי שהתרחש כנראה במחנה הפליטים שאטי.

רק לאחר סיום הקרבות ניתן יהיה להבדיל ביתר דיוק בין מי שהיה חמוש למי שהיה בלתי מעורב. ברור שבלתי מעורבים רבים נהרגו, וכאמור, מותו של כל אחד ואחת מהם הינו טרגדיה. אולם השאלה היא האם התקשורת, המצטטת גורמים שכבר הוכיחו בעבר את הטייתם, לא צריכה לאתגר ביתר שאת, במקום לקבל כפשוטו, את הטענה כי למעלה מ-80% מההרוגים הינם בלתי מעורבים? גם בסוף מבצע עופרת יצוקה טען PCHR כי 82% מההרוגים הפלסטינים היו אזרחים, למרות שדווקא החמאס עצמו אישר בסוף את טענת צה"ל כי מדובר בכ-39%.

למאמר באנגלית