עלילת דם 2011?

נרי ליבנה הביעה אתמול תמיכה מעל גבי עיתון 'הארץ' בהחלטתו של יורם קניוק להגדיר את עצמו כ"חסר דת" ("בשם הנכד", 3.10.11), וזאת בגלל הדברים הנוראיים אותם עושים, לדבריה, יהודים בשם הדת:

עובדה. בפרק הזמן שחלף מהרגע שבו נודע לקניוק על החלטת השופט, בערב ראש השנה, ועד לרגע שבו התפרסמה הידיעה בעיתון, הספיקו כמה יהודים מצוינים בעיני עצמם, תושבי ההתנחלות ענתות, להדגים באיזו קלות אפשר להפוך את היהדות לאקדח טעון המכוון כלפי הגויים, כשיצאו, כהרגלם, לתגבר את שמחת החג בפוגרום שביצעו בפלסטינים ובפעילי השלום שבאו לעזרתם.

זהו ניסיונה של ליבנה לתאר עימות אלים שפרץ בין פעילי שמאל לבין תושבי היישוב ענתות המצוי כחמש דקות מחוץ לירושלים. אין בעיה עם העובדה שליבנה מבקשת להביע את דעותיה במסגרת טור דעה בעיתון, אולם יש בעיה עם כך שהיא עושה שימוש באי-אמת על מנת לבסס את עמדותיה.

ליבנה כותבת שתושבי ענתות יצאו כהרגלם לפרוע בפלסטינים ובפעילי השלום (שימו לב – לא פעילי שמאל אלא פעילי שלום). על סמך מה היא מבססת את הקביעה שהתושבים יצאו כהרגלם? חובת ההוכחה היא על ליבנה – אנו מזמינים אותה לספק הוכחה לכך שעימותים על רקע לאומני הם עניין של הרגל אצל תושבי ענתות. בניגוד לליבנה, בדיווח של חדשות ערוץ 2 ציין הכתב אוהד חמו כי זו הפעם הראשונה שתושבי היישוב מעורבים באירוע מסוג זה. ליבנה אפילו לא אומרת שמדובר באירוע שני או שלישי, היא טוענת שתושבי הישוב עושים זאת כהרגל. מה שליבנה – והעיתון המפרסם את דבריה – עושה, נקרא דמוניזציה.

וכחיזוק לדמוניזציה, מוסיפה ליבנה וטוענת שהתושבים ביצעו "פוגרום" בפלסטינים ובפעילי השמאל על מנת "לתגבר את שמחת החג". זה מזכיר באופן חשוד את הטענות על היהודים שחוטפים ילדים נוצרים בערב פסח כדי להכין מצות מהדם שלהם.

ליבנה מביעה אמנם את דעתה האישית אך כדאי לזכור שמדובר בעימות בין שני צדדים הכולל מלחמת גרסאות. תושבי היישוב ענתות טוענים שמדובר בפרובוקציה. כך מסביר זאת דובר היישוב (חלק מהדברים פורסמו בדיווחים השונים על העימות):

בחצי השנה האחרונה סובל הישוב ענתות מפרובוקציות מכוונות מצידו של תושב ירושלים שטוען לבעלות על חלקת קרקע בלב הישוב הגם שרק חלקה הקטן נמצא לכאורה בבעלותו. בין היתר הנ"ל חוסם דרכים, מאיים על ילדים ועל עוברים ושבים, מצית שדות, פועל לבנייה בלתי חוקית ופוגע באתר ארכיאולוגי ועוד.

ביום ו', 30.9.11, בעיצומו של החג וכאקט מכוון של התגרות נכנסו עשרות פעילי שמאל קיצוני לתוך הישוב , באין מפריע, כשכל כוונתם הייתה פרובוקציה לשמה. הם החלו ליידות אבנים על ילדים והורים שרכבו על אופניים בשבילי הישוב. כתוצאה מהיידוי נפגעה ילדה ונחבלה.

מאוחר יותר בערב שבת, ולאחר שהסדר הושב על כנו, שבו הפעילים לשערי היישוב בהתקהלות גדולה של עשרות וערכו הפגנה לא חוקית ואלימה בשערי הישוב כשהם חוסמים את כביש הכניסה לישוב בברוטאליות. האנרכיסטים עיכבו חסמו מנעו מתושבים ואורחים לצאת ולהיכנס מהישוב כשהם יוזמים וגורמים לחיכוך. כמו כן הם ניערו והתקיפו רכבים של הבאים בשערי היישוב, וביניהם רכב עם תינוקת בת כחודש.

אלימות היא אלימות והיא אינה מוצדקת בכל מצב שהוא, אבל לכל הפחות יש כאן שתי גרסאות. אין חולק כי האירוע המדובר היה אלים, אולם יש חולק על האופן בן הוא התחיל ומי אשם בהידרדרות שלו. ייתכן שהצדק מצוי בשתי הגרסאות גם יחד. אולם כך או אחרת, הגדרת מה שאירע במקום כ"פוגרום" שנערך על מנת "לתגבר את שמחת החג", ושהדבר נעשה "כהרגל", הוא שערורייתי ומסית. זוהי בדיוק הסיטואציה בה על העורך להפעיל את סמכותו ואחריותו, ולמנוע פרסום משפט מביש (שלא לדבר על לא נכון עובדתית) כמו זה שרשמה ליבנה.