עלילת האפרטהייד של 'בצלם': מבט מקרוב

המסמך החדש של 'בצלם' עמוס בשקרים ועיוותים. כל אלה נועדו לכסות על המטרה החדשה של הארגון: התנגדות לישראל כמדינה יהודית

השקרים מתחילים כבר מהכותרת. מתוך הדוח של 'בצלם'

מאת גלעד עיני

אם אתם מחפשים דוגמאות לספינים במסמך האנטי-ישראלי האחרון של 'בצלם', בו הארגון משתמש בפזרנות במושגים כגון "אפרטהייד" ו"עליונות יהודית", דעו לכם שדוגמאות כאלה לא חסרות.

למשל, הטענה בדוח שישראל בנתה "מאות יישובים עבור האוכלוסייה היהודית – ואף לא יישוב אחד עבור האזרחים הפלסטינים". המשפט נכתב כך שהטיעון יישמע חמור ככל האפשר, אבל עדיין מאפשר לכותביו לסגת מיד מהשקר שכתבו זה עתה. "זאת", כך נכתב במשפט הבא, "למעט מספר כפרים ועיירות שנועדו לרכז את האוכלוסייה הבדואית".

היישוב ערערה בנגב, שהוקם לבדואים ע"י מדינת ישראל

כלומר, ישראל לא בנתה "אף לא יישוב אחד" לאזרחיה הערבים, חוץ מהיישובים שהיא כן בנתה: רהט, כסייפה, שגב שלום, ערערה בנגב, לקיה, תל שבע, חורה, תראבין א-צאנה, סעווה (בעבר מולדה), אבו קורינאת, ביר הדאג', קסר א-סיר, מכחול, אום בטין. זהו שיחדש אורווליאני: אף לא אחד, אבל כמה וכמה. מתחילים בשקר גס, ולאחריו מצוינת האמת כבדרך אגב.

זה רחוק מלהיות העיוות הגרוע ביותר במסמך. השקר הגדול מופיע כבר בכותרת – "משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד". זו רוח הדוח, והתוצאה היא תערובת של עובדות, בדותות ותרמיות שנועדו להשניא ולהטעות, ושמלמדת אותנו יותר על 'בצלם' מאשר על ישראל.

המשך הטיעון – הנוגע ליישובים יהודיים – אינו טוב יותר. זה נכון שישראל הקימה מאות יישובים יהודיים. אבל הסיבה לכך אינה זדונית כל כך, כפי ש'בצלם' רוצים שתחשבו. העיירות והערים נדרשו לשכן מיליוני מהגרים – ניצולי שואה, יהודי המזרח התיכון שנמלטו מדיכוי בארצות ערב, יהודים שרצו לחיות בארץ הקודש – שנקלטו על ידי מדינה שהוקמה כמקלט ליהודים. זו לא עליונות. זה מפעל הצלה.

האנטי-ציונות של 'בצלם'

זה לוקח אותנו לספין עז הפנים ביותר בדוח. לפי 'בצלם', עצם קיומה של מדינה יהודית הפתוחה להגירה יהודית היא ראיה ל"עליונות יהודית". ייעודה של ישראל – לאפשר את עלייתם של יהודים, כפי שמוגדר במגילת העצמאות באותו משפט המבטיח " שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" – הוא לפי 'בצלם' אחת מהדרכים "שבהן מבקש המשטר הישראלי לקדם את העליונות היהודית".

מדובר בבדיחה לא מצחיקה. שארית הפליטה של העם היהודי אחרי השואה, שקיבלה תזכורת נוראה להשלכות של חולשתו וששערי העולם היו סגורים בפניה בעת ההשמדה, התלכדה סביב הרעיון של מדינה ריבונית בה היהודים יוכלו לחיות ללא רדיפות, ואשר בה יהודים מרחבי העולם יהיו מסוגלים לקבל מקלט. על כך העם היהודי מואשם כעת ב"עליונות יהודית". זה אבסורדי כמו לטעון שמכללות ואוניברסיטאות לשחורים, שהוקמו על מנת לספק את מה שנשלל מקבוצה נרדפת, הוקמו בשירותה של "העליונות השחורה".

הרעיון שיהודים רואים את עצמם כעליונים הוא עלילה אנטישמית ותיקה. לאחרונה הוא זוכה לעדנה, לאחר שמנהיג הקו קלוקס קלאן לשעבר דייוויד דיוק כתב ספר בשם "עליונות יהודית"  ועבודת דוקטורט שעוסקת ב"ציונות כצורה של עליונות אתנית", ולאחר ש'בצלם' יצאו עם הדוח החדש שלהם.

 למען ההגינות נציין ש'בצלם' כנראה אינו מושפע מדייוויד דיוק ודומיו (גם אם בעבר הארגון העסיק מכחיש שואה). נראה שהדיבור על "עליונות" מנכס את הטרמינולוגיה של השיח האמריקני אודות גזע, במטרה למשוך קהל אמריקני פרוגרסיבי. אם אתה שונא את העליונות הלבנה, מאותתים ב'בצלם', אתה צריך לשנוא גם את ישראל. מדובר בהאשמה מרושעת וא-היסטורית, גם אם היא לא הייתה מזכירה עלילות אנטישמיות.

אולם העיסוק החוזר ונשנה ב"עליונות" לא נועד רק למשוך פעילים אמריקנים. המטרה החשובה יותר היא לשמש בסיס להאשמה נוספת של 'בצלם': הכפשת ישראל כמדינת אפרטהייד. מצב גיאופוליטי מורכב אינו יכול, כמובן, להיות שווה ערך לאפרטהייד. אבל מה לגבי מצב גיאופוליטי מורכב המבוסס על "עליונות" גזעית? זה כבר נשמע יותר קרוב. 'בצלם' עורכים את הקישור בין הטענות בהצהרה ש"משטר המפעיל חוקים, פרקטיקות ואלימות מאורגנת שתכליתם לקדם ולהנציח, בכל השטח, את עליונותה של קבוצה אחת של בני אדם על קבוצה אחרת של בני אדם הוא משטר אפרטהייד".

אפליה על בסיס אזרחות

במבט קרוב על הדוח, נעשה ברור שרובו מתמקד במציאות השגרתית בה לא-אזרחים אינם זוכים לאותן זכויות כמו אזרחים, ממש כפי שלא-אזרחים של כל מדינה אחרת אינם זוכים לאותן זכויות כמו אזרחים של אותה מדינה. אזרחות, לפי עצם הגדרתה, יוצרת אפליה.

בישראל, אזרחים יהודים וערבים יכולים להצביע בבחירות לכנסת. לא-אזרחים אינם יכולים לעשות זאת. אזרחים ערבים ויהודים יכולים להיכנס למדינה בחופשיות, בעוד על לא-אזרחים חלים כללים שונים. לאזרחים יהודים וערבים יש דרכונים ישראלים וללא אזרחים אין. זה לא בדיוק מהווה יסודות לאפרטהייד, למרות ש'בצלם' טוען שכן.

לשם ההמחשה של כמה מתוך הדוח (באנגלית) מתמקד בהבדלים בין אזרחים ללא-אזרחים, הסתכלו בתמונה הבאה (לחצו על הקישור להגדלה). הטקסט בכחול – רובו של הדוח – עוסק בלא-אזרחים (התמונה אינה כוללת את ההקדמה והסיכום לדוח, אשר חוזרים על הטענות שלו):

חשוב לא פחות, גם החלק שעוסק באזרחים וגם החלק העוסק בלא-אזרחים מלאים בעיוותים חמורים שמטרתם לבסס את הטענות שבדוח.

לפני שנבחן את עיוותים אלה, זה עשוי לסייע אם נבין מי הם בדיוק האזרחים והלא-אזרחים המוזכרים בדוח. אחרי הכל, בדרום אפריקה של האפרטהייד ההבחנה בין אזרחים ללא-אזרחים נכפתה על התושבים הר כגיגית, והתבססה לחלוטין על גזע ועל דוקטרינה של דיכוי. האזרחות נשללה מהרוב השחור על ידי המיעוט הלבן בפעולה של הדרה שמטרתה הייתה להפריד ולגבש את המערכת הקיימת של עליונות לבנה.

ההקשר הישראלי הוא שונה לחלוטין, ובעוד הוא ייחודי הוא מזכיר את ייסודן של הודו ופקיסטן – בהן הארץ חולקה כדי ליצור מדינה עם רוב מוסלמי לצד המדינה בעלת הרוב ההינדי. יש גם דמיון ליוגוסלביה, שפוצלה לכמה מדינות, מה שאפשר לקבוצות אתניות ודתיות שונות לצאת לדרכן העצמאית. בסלובניה של היום, למשל, סלובנים אתניים מהווים את רוב האוכלוסייה. למיעוט הסרבי שם יש אותן זכויות כמו הרוב. סרבים מחוץ למדינה, שאינם אזרחים סלובנים, אינם זכאים לאותן זכויות שבאות עם אזרחות סלובנית.

באופן דומה, הפלסטינים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה הם אינם אזרחים של ישראל.

זו אינה אבחנה יוצאת דופן. הם לא חיים בישראל. הם לא היו מעוניינים להיות חלק מישראל ב-1947, תחת תכנית החלוקה של האו"ם. הם לא הפכו לחלק מישראל ב-1948, כשמצרים וירדן כבשו את השטחים בהם הם חיים. והם לא הפכו לאזרחים ב-1967, כשישראל השתלטה על השטחים מידי מצרים וירדן אך לא סיפחה אותם.

בשנים שאחרי 1967, כשהמנהיגים הפלסטינים סירבו לשאת ולתת עם ישראל ובמקום זאת נשבעו לחסל אותה, הם לא הפכו לאזרחים. הם גם לא הפכו לאזרחים בשנות התשעים, כשישראל ואש"ף חתמו על הסכמים שמטרתם הייתה להעניק לפלסטינים בגדה וברצועה ממשל עצמי ולהתקדם לקראת סיום הסכסוך.

לבסוף, הם לא הפכו לאזרחים בעשורים שלאחר מכן, כשההנהגה הפלסטינית נשאה ונתנה עם ישראל אך דחתה כמה תכניות שלום שהיו יכולות ליצור מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית ועזה, שהפלסטינים היו יכולים להיות אזרחיה.

ישראל מעולם לא סיפחה את הגדה המערבית ורצועת עזה. הקהילייה הבינלאומית לא רוצה שישראל תספח את השטחים. וגם הפלסטינים לא מעוניינים שישראל תספח אותם. אכן, הרעיון הרווח בקהילייה הבינלאומית כיום הוא דומה לזה שהותווה על ידי האו"ם לפני 70 שנה: שמצבן של שתי התנועות הלאומיות בין נהר הירדן והים התיכון יהיה הטוב ביותר אם תתקיימנה שתי מדינות: מדינה יהודית עם רוב יהודי לצד מדינה פלסטינית עם רוב ערבי. לא היה אפרטהייד אז. ולמרות ש'בצלם' מציגים את החלוקה בין ישראל והשטחים כראיה ל'עליונות יהודית', אין אפרטהייד עכשיו.

'בצלם' משמיט את הרקע ההיסטורי הזה מהדוח שלו. המסמך "אינו מהווה סקירה היסטורית ואינו מבצע שיפוט בדיעבד של התנועות הלאומיות היהודיות והפלסטיניות", כך כתוב שם. זה עשוי להיראות מפתיע, כיוון ש'בצלם' דווקא כן סוקר את ההיסטוריה הרלוונטית בדוחות אחרים שלו, שהמסקנות שלהם פחות הרות גורל, וכיוון שההקשר ההיסטורי יכול היה לסייע לקוראים לשפוט את המסקנות של הארגון.

אבל ההשמטה הזאת נוחה ל'בצלם'. אם הם היו טורחים להשכיל את קוראיהם שהמצב הפוליטי בארץ הקודש הוא תוצאה של מלחמה, שלום ופשרה, ולא של "מערכת תכנון" ו"הנדסה" ישראלית בשירותה של ה"עליונות".

שקרים ועיוותים

שוב, חלקים נרחבים מהדוח של 'בצלם' פשוט חוזרים על כך שכלא-אזרחים, הפלסטינים בגדה המערבית ועזה אינם מקבלים זכויות אזרח בישראל בעוד ישראלים מכל הרקעים האתניים והדתות – כל שילוב שתבחרו של יהודים, ערבים, פלסטינים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים, צ'רקסים, שומרונים, אשורים וכולי – כן מקבלים את אותן זכויות.

כי לתמוך בטענת האפרטהייד, 'בצלם' מצהיר כי "ברצועת עזה חיים כשני מיליון פלסטינים, גם הם ללא זכויות פוליטיות" (ההדגשה שלנו). כאילו איכשהו צריך לצפות לכך שהעזתים – שחיים מחוץ למדינת ישראל, שאינם אזרחי ישראל ושהצביעו בבחירות משלהם ב-2005 לארגון הטרור האנטישמי חמאס – יצביעו בבחירות לכנסת ישראל. הם "ללא זכויות פוליטיות" באותו אופן בו לישראלים אין זכויות פוליטיות בממלכת ירדן, או שלתושבי קנדה אין זכויות פוליטיות בארה"ב. לא-אזרחים הם פשוט אינם אזרחים.

ומה בנוגע לאותו חלק בדוח שכן עוסק באזרחיה הערבים של ישראל (או כפי ש'בצלם' מכנה אותם, "פלסטינים אזרחי ישראל")? הארגון מאשים שחברי הקבוצה הזאת "אינם נהנים – לא על פי החוק הישראלי ולא על פי הפרקטיקה הנוהגת – מאותן זכויות מהן נהנים האזרחים היהודים".

אבל דבר מזה לא מפורט במסמך עצמו. באופן מדהים, 'בצלם' אינו מצביע על מקרה אחד בו החוק, כפי שאמור להיות במשטר אפרטהייד, שולל זכויות פרט מאזרחיה הערבים של ישראל. מה שהוא עושה במקום זאת, תחת פירוט "ארבע מהדרכים העיקריות שבהן מבקש המשטר הישראלי לקדם את העליונות היהודית", הוא לשקר, לעוות ולבצע מניפולציה על הקוראים.

הגירה

ה"שיטה" הראשונה ש'בצלם' מתאר היא הגירה. יהודים "זכאים להגר לישראל בכל עת ולקבל אזרחות ישראלית", הדוח מתלונן, בעוד ל"מי שאינם יהודים, אין זכות לקבל מעמד בשטחים שבשליטת ישראל ואפשרות זו כפופה לשיקול דעתם הכמעט מוחלט של בעלי התפקידים הרלוונטיים".

אבל זו אינה עליונות וגם לא אפרטהייד. המצב הזה אינו משקף כל הבדל בחוק בין אזרחים יהודים וערבים של ישראל. אחרי הכל, מדיניות הגירה אינה עוסקת בזכויות של אזרחי המדינה אלא בלא-אזרחים שחיים מחוץ למדינה.

בעוד ברור שהארגון מעוניין שקוראיו יחשבו אחרת, העדפה במדיניות ההגירה היא נפוצה למדי בעולם. כפי שאלכסנדר יעקובסון ואמנון רובינשטיין הסבירו, מדובר בנורמה מוכרת באירופה לפיה מדינת הלאום יכולה לשמור על קשרים רשמיים עם 'בני העם' מחוץ לגבולותיה ולהעניק להם יחס מועדף בתחומים מסוימים, כולל הגירה והתאזרחות. דוגמאות לכך הן אירלנד, פינלנד, גרמניה, יוון, פולין, הונגריה, בולגריה, סלובקיה, צ'כיה, סלובניה, קרואטיה ועוד, אשר מציעות גישה מועדפת לזכויות ישיבה והגירה לקבוצות קרובות מבחינה אתנית ותרבותית.

הבדל ראוי לציון בין אותן מדינות לישראל היא שאף אחת מאותן קבוצות אתניות לא עברו לאחרונה את רצח העם המחריד ביותר בהיסטוריה, או גירוש המוני מארצות בהן הן חיו מאות שנים כמו היהודים. ועדיין, 'בצלם' רוצה להוכיח שישראל אשמה ב"עליונות יהודית". מה שהוא מוכיח למעשה זה שהוא דוחה את זכותה של ישראל להתקיים כמקלט בטוח ליהודים.

זהו העיוות המרכזי של 'בצלם' בחלק העוסק בהגירה. אבל כמו לאורך כל הדוח, הארגון משחק גם במשחקי מילים.

בלבול בין אזרחים ללא-אזרחים

הדוח טוען כי "פלסטינים אזרחי ישראל או תושבי מזרח ירושלים יוכלו לעבור לגור בגדה המערבית ללא קושי – אף כי בכך הם יסכנו את זכויותיהם ואת מעמדם".

זה פשוט לא נכון. בלהטוטנות מילולית שנועדה להוליך שולל את הקוראים, 'בצלם' מחבר בין "תושבי מזרח ירושלים" לבין "פלסטינים אזרחי ישראל", שתי קבוצות נפרדות עם מערכות זכויות שונות. חברי הקבוצה השנייה והגדולה יותר, כבעלי אזרחות ישראלית, אינם מסכנים את "זכויותיהם ומעמדם" אם הם עוברים לחיות בגדה המערבית. למעשה, ערבים ישראלים רבים חיים באזורים בעלי רוב יהודי במזרח ירושלים, שטח שמוגדר בדוח כחלק מהגדה המערבית, ומעמדם נותר על כנו.

ובתוך המניפולציה הזאת מסתתר עיוות נוסף. 'בצלם' מספר לקוראים שערבים במזרח ירושלים מסכנים את זכויותיהם אם הם עוברים משם; ובמקום אחר, מסביר שהם "אינם מחזיקים בדרכון ישראלי"; ובמקום אחר, ש"הם רשאים להשתתף בבחירות המוניציפאליות לעיריית ירושלים אך לא בבחירות לכנסת"; ובמקום אחר שהם "הוגדרו על ידי ישראל כתושבי קבע" ושמעמד זה יכול להיות מבוטל או לפקוע בכל עת. אבל זה לא לגמרי נכון.

לתושבים ערבים של מזרח ירושלים, שהחזיקו באזרחות ירדנית כשישראל איחדה את העיר ב-1967, ניתנה האפשרות לבקש אזרחות ישראל. ולמרות הלחץ מהחברה הערבית לא להיענות לאפשרות, מספר קטן אך הולך וגדל של למעלה מ-20,000 מהם הפכו לאזרחים ישראלים. הם מחזיקים בדרכונים ישראלים, מצביעים לכנסת, ומעמדם אינו יכול לפקוע.

במילים אחרות, 'בצלם' מטעה בנוגע למצבם של כשני מיליון ערבים ישראלים, מתעלם ממעמדם של עשרות אלפי ערבים ירושלמים, ומסתיר מקוראיו את האמת על אפשרות האזרוח של התושבים הערבים של ירושלים. למה להניח לעובדות לא נוחות להפריע להאשמות אודות עליונות יהודית ואפרטהייד?

יהודים, ערבים ו"מובלעות קטנות וצפופות"

'בצלם' טוען בנוסף, שאחת מהדרכים להבטיח את העליונות היהודית היא "דחיקתם" של האזרחים הערבים "למובלעות קטנות וצפופות". גם כאן, הארגון מעוות את המציאות בנוגע למצבם של ערביי ישראל.

מע'אר, מועצה מקומית בצפון ישראל המאוכלסת בדרוזים, מוסלמים וערבים נוצרים. צילום: מרכז להב”ה מגאר Pikiwiki Israel, CC BY 2.5, , https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=25021936

בישראל, הערים והעיירות בעלות צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר הן יהודיות. בשבע ערים ישראליות, למשל, יש צפיפות של מעל 10,000 תושבים לקמ"ר. אף אחת מהן היא לא ערבית.

בצד השני של ספקטרום הצפיפות, ישנן 16 רשויות בעלות למעלה מ-5,000 תושבים שצפיפות האוכלוסין בהן נמוכה מ-1,000 תושבים לקמ"ר. חמש מתוכן הן ערביות. נתון מאלף יותר הוא החלוקה בקבוצה הבאה של יישובים נמוכי-צפיפות – בהם יש למעלה מ-1,000 ופחות מ-2,000 תושבים לקמ"ר. מתוך 41 רשויות מקומיות כאלה, רוב מכריע – 29 – הן ערביות. בסך הכל, לפי מחקר שנערך לאחרונה, צפיפות האוכלוסין הממוצעת בערים ויישובים יהודיים בישראל היא כפולה מזו שביישובים ערביים.

ישנם, כמובן, ערבים החיים באזורים צפופים. אבל 'בצלם' מספר לקהל שלו דבר אחר לחלוטין: שהערבים בישראל, ככלל, "נדחקים" לתוך "מובלעות צפופות". זה פשוט שקר. שוב, האמת אינה מסייעת לתמוך בתזה הקיצונית של הארגון.

ועדות קבלה

החלק על ה"מובלעות הצפופות" ממשיך לעוות את המציאות בטענה שהחוק הישראלי מאפשר ל"מאות יישובים קהילתיים… לדחות מועמדים על בסיס "אי התאמה תרבותית" וכך למנוע מפלסטינים לגור ביישובים שנועדו ליהודים"

בניגוד למה ש'בצלם' רומז, חוק ועדות הקבלה, אשר חל רק על יישובים בפריפריה בהם חיים 400 תושבים או פחות מכך, אינו מאפשר ליישובים לדחות מועמדים ערבים על רקע היותם פלסטינים ולפיכך "לא מתאימים מבחינה תרבותית". בניגוד לכך, הוא אוסר במפורש על הוועדות לדחות מועמדים "מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית". 'בצלם' מעלים את העובדה הזאת.

 עם זאת, החוק הוא שנוי במחלוקת. מה יכול למנוע מוועדת הקבלה לדחות מועמד פלסטיני, מזרחי, הומוסקסואל או תומך ליכוד – על בסיס היותו כזה, בעוד היא תטען שהסיבה לדחייה היא אחרת לגמרי?

החוק בהחלט עלול להיות מנוצל לרעה. אבל יש תקדים משפטי שעובד לטובת ערבים או בני קבוצות אחרות שעלולים להידחות באופן לא מוצדק. ב-2011, בית המשפט העליון הישראלי פסק לטובתה של משפחה ערבית שבקשתה להתקבל נדחתה על ידי ועדת הקבלה ביישוב רקפת, ודרש מהיישוב לקבל את המשפחה. 'בצלם' מסתיר גם את זה מקוראיו.

בכל מקרה, חוק אשר אוסר באופן מפורש על אפליה על בסיס גזע, רקע אתני ודת, ואשר סעיפיו נגד אפליה נאכפים על ידי בית המשפט העליון, אינו יכול להוות הוכחה ל"אפרטהייד". והוא אינו, כפי ש'בצלם' טוען, מונע מערבים לחיות ביישובים קטנים. כפי שמדגים המקרה של היישוב רקפת, אפליה עלולה להתקיים, אבל היא עדיין בלתי חוקית, והאיסור עליה נאכף על ידי מערכת המשפט.

יש עוד…

הדוח מלא בעיוותים נוספים:

* 'בצלם' מתעקש, למשל, ש"בעולם האמיתי ישראל כבר מזמן סיפחה דה-פקטו את הגדה". הטענה הזאת היא חסרת משמעות משפטית וגרוע מכך, היא אבסורדית. ישראל לא טענה לריבונות על הגדה. להיפך, בכמה וכמה סבבים של שיחות שלום מאז שנת 2000 היא ניסתה להביא לנסיגה ישראלית והחלת ריבונות פלסטינית על רוב שטח הגדה. הצעות השלום והאפשרות הפלסטינית להקים מדינה הן עוד אמיתות בלתי נוחות ש'בצלם' מתעלם מהן.

* בהקשר של ישראל, הגדה המערבית ורצועת עזה, 'בצלם' טוען ש"המשטר" הישראלי "שולט על כל האנשים החיים [שם] ופועל על פי אותו עיקרון מארגן" – טענה שמוזר לטעון לגבי רצועת עזה, אשר למעשה נשלטת על ידי חמאס, אשר מוכר בינלאומית כארגון טרור שנשבע להביא להשמדתה של ישראל.

* אך 'בצלם' מתעקש, וטוען ש"ישראל ממשיכה לשלוט, מבחוץ, כמעט על כל היבט בחייהם של תושבי הרצועה". זה לא נכון. כפי ששני מומחים משפטיים ציינו כבר ב-2010, ישראל אינה ממנה או מפטרת אנשי ממשל ברצועה – ואינה יכולה לעשות זאת. היא אינה מספקת שירותים ציבוריים וחברתיים בעזה, לא מחזיקה שם משטרה, לא גובה מסים, לא מקימה מבנים ציבוריים ועוד. "אם ישראל הייתה מחלקת הוראות לממשלה או לאוכלוסייה בעזה, ניתן להניח בביטחון כי הוראות אלה היו מתקבלות בהתעלמות גמורה".

בניגוד לכך, הרשות הפלסטינית, ראשית תחת הפתח, ולאחר מכן תחת חמאס, מסוגלת להפעיל את סמכותה ברצועת עזה במלואה. לחמאס יש שם כוחות משטרה, בתי משפט ובתי כלא. הוא מפעיל בתי ספר, כלי תקשורת אלקטרונית ושירותים חברתיים. הוא מסדיר את הפעילות העסקית, מקים בנקים ומנהל את הקרקע. הוא גובה מסים. הוא שולט בגבולות. הוא אפילו אוכף תקנות לבוש. בסך הכל, , לחמאס בעזה יש ממשל אזרחי מקומי מתפקד ועצמאי לחלוטין, הנתמך על ידי כוחות מזוינים.

* במקום אחר בדוח, 'בצלם' מוציא את עזה מהטענה על שליטה ישראלית, ומצהיר כי "האזרחים היהודים החיים בשטח שבין הירדן לים מנהלים את חייהם כאילו מדובר במרחב אחד (להוציא רצועת עזה)". גם זה לא נכון. על ישראלים יהודים נאסר מלהיכנס לחלקים בגדה המערבית הנשלטים על ידי הרשות הפלסטינית, שלא לדבר על רכישת בתים בערים כגון ג'נין, רמאללה או שכם.

*לפי 'בצלם', "כל ההתנחלויות הן שטח צבאי סגור ועל הפלסטינים נאסר להיכנס אליהן ללא היתר". במשפט הבא נכתב כי "נכון להיום ישנן למעלה מ-280 התנחלויות ברחבי הגדה (כולל מזרח ירושלים)". אבל לפי ההגדרות של 'בצלם' עצמו, זהו שקר כפול. ה"התנחלויות" במזרח ירושלים הן אינן שטח צבאי סגור. וההתנחלויות ככלל אינן חסומות בפני מי ש'בצלם' מגדיר כאזרחים פלסטינים של ישראל.

* 'בצלם' מתעקש שישראל שוללת "זכויות פוליטיות אחרות מפלסטינים, ובראשן הזכות לחופש הביטוי והזכות לחופש ההתארגנות". הוא טוען בנוסף ש"נאסר עליהם [הפלסטינים בגדה] לקיים הפגנות". למעשה, ישראלים יהודים וערבים כאחד נהנים מאותן חירויות להתבטא ולהתארגן. וישראל לא מעניקה ולא שוללת את זכויות אלה מהרוב המכריע של הפלסטינים בשטחים, אשר נתונים לשליטת הרשות הפלסטינית בגדה המערבית והחמאס ברצועת עזה.

מגדירים את האפרטהייד מחדש, בשביל לסלק את המדינה היהודית

האפרטהייד מוגדר באופן ברור באמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי כמעשים בלתי אנושיים – זוועות כגון רצח, השמדה, שיעבוד, גירוש, מאסר בלתי חוקי, עינוי ואונס – אשר מבוצעים במטרה לשמר משטר של דיכוי שיטתי ושליטה "של קבוצה גזעית אחת על כל קבוצה גזעית אחרת".

הדוח של 'בצלם' אינו מתעד שום דבר שמזכיר את זה, והוא גם לא יכול לתעד.

במקום זאת, הארגון מצביע על תפקידה של ישראל כמקלט ליהודים, מדיניות ההגירה שלה, המספר הגבוה של יישובים שנבנו כדי לשכן מהגרים יהודים, את צפיפות האוכלוסין (הנמוכה) ביישובים ערביים, את העובדה שישראל לא סיפחה את הגדה המערבית, את העובדה שתושבי השטחים אינם מקבלים יחס של אזרחים ישראלים, את התנאים של הסכמי הביניים שנחתמו בין ישראל לפלסטינים, וערימה של עיוותים ושקרים, ומעמיד פנים שצירוף כל אלה מהווים עליונות ואפרטהייד.

(למעשה, 'בצלם' מרחיק לכת עד כדי כך שהוא מוחה על ההפרדה בין ישראל והגדה המערבית, משום שזו "מקשה על ההתנגדות" – מונח שמשמעותו בפועל היא פיגועי התאבדות ופעולות טרור אחרות נגד אזרחים יהודים).

מדובר בעלילה אבסורדית ושקרית.

אפילו 'בצלם' עצמו מודה מבלי משים בכך שהדוח שלו אינו עונה על הגדרת האפרטהייד. בעוד אמנת רומא מתייחסת לפשעים שמטרתם לקדם את הדיכוי "של קבוצה גזעית אחת על כל קבוצה גזעית אחרת", 'בצלם' מודה בקיום הבדלים מהותיים השוררים בין דרום אפריקה של האפרטהייד לבין המדינה היהודית: "שם התבססה החלוקה על חלוקה גזעית וצבע עור ואילו בישראל החלוקה היא על בסיס מוצא לאומי ואתני".

כפי שצוין לעיל, רוב הדוח של 'בצלם' מתייחס להבחנות הנעשות על בסיס אזרחות. זהו לא אפרטהייד כי אם עצם טבעה של האזרחות.

וכפי שצוין בנוסף, ישראל אינה עורכת חלוקות על בסיס אתני. למעשה, ישראל היא מדינה רב-אתנית בה לכל האזרחים יש אותן זכויות פרט. ערבים מצביעים בבחירות לכנסת. הם מיוצגים בפרלמנט הישראלי, שימשו כשרים בממשלה ומייצגים את המדינה כדיפלומטים. הם שופטים בבית המשפט העליון. הם משרתים בצבא הישראלי ומחזיקים בעמדות בכירות. הם עובדים כרופאים לצדם של יהודים, מקבלים תארים אקדמיים לצד עמיתיהם היהודים, נופשים בחברת היהודים וחיים לצם של היהודים.

ישראל יכולה להיות מקום מסובך מבחינה גיאופוליטית. בעקבות היסטוריה של דחייה על ידי שכנותיה ומלחמות שנבעו מאותה דחייה, גבולותיה של המדינה טרם נקבעו באופן סופי. ובהיעדרם של גבולות מוסכמים, היא הקימה התנחלויות בגדה המערבית. אבל היא גם הציעה שוב ושוב לפרק התנחלויות, לסגת מכמעט כל הגדה המערבית, ולשרטט גבולות שיפרידו בינה לבין המדינה הפלסטינית.

לא שנראה ש'בצלם' מודאג במיוחד מסוגיית המדינה הפלסטינית. כפי שממחישה ההתנגדות למדיניות ההגירה של ישראל והטענה שמדובר בדוגמא ל"עליונות יהודית", הארגון יצא מהארון ככזה המתנגד בתוקף לעצם המדינה היהודית. הכותרת של הדוח מהדהדת את הרטוריקה הקיצונית של דייוויד דיוק על "עליונות יהודית", אך התוכן מחייה את התעמולה שבאה מכיוון פוליטי קיצוני אחר – הקמפיין הסובייטי שטען כי ציונות היא גזענות.

הבעיה עם הדוח של 'בצלם', אם כן, היא לא רק המידע השקרי שהוא משופע בו (ולמרבה הצער, גם זאת אינה תופעה חדשה. כדי להשפיע על דעת הקהל, הארגון בעבר זייף צילומים, והטעה שוב ושוב בנוגע לפלסטינים שנהרגו כשהתקיפו ישראלים, או שנהרגו על ידי פלסטינים אחרים, כאילו היו אזרחים תמימים שנהרגו בידי ישראל). הבעיה היא גם חוסר המוסריות הטבועה במטרתו של הארגון, אשר השתנתה מפעילות למען זכויות אדם לערעור הלגיטימציה של המדינה היהודית באמצעות התייחסות לציונות כאל גזענות.

גיבור זכויות האדם האמריקני ביארד ראסטין הסביר כי "ציונות אינה גזענות, כי אם הביטוי הלגיטימי להגדרה העצמית של העם היהודי". אלה המבקשים להגן על הגדרה עצמית זו, חייבים להתנגד בתוקף למשימה החדשה ש'בצלם' קיבל על עצמו.

המאמר הופיע לראשונה באנגלית באתר CAMERA. תרגם לעברית: שלומי בן מאיר.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות